תגית: בריאות

הכל על בלוטת התריס

בלוטת התריס היא ה"רמטכל" של גופינו. היא זאת שאחראית על קצב חילוף החומרים שלנו, ולכן יש לה השפעה על היכולת שלנו להגיע למשקל תקין. היא קובעת במידה רבה האם נרגיש עייפים או מלאי מרץ, אם נהיה בריאים או חולים, אם נסבול מקור או מחום, ועוד. בעיה בתפקוד בלוטת התריס יכולה לגרום לשלל בעיות ותסמינים, אפרט את הבולטים שבהם: -עייפות או חולשה -עליה במשקל או קושי לרדת במשקל -כאבי שרירים -נשירת שיער ושיער יבש -אגירת נוזלים -תסמונת קדם וסתית -בעיות שינה -מיגרנות -קשיי ריכוז -עצירות -דיכאון -כולסטרול גבוה -הקרחה בשליש החיצוני של הגבות -רגישות מוגברת לקור -בריחת סידן -ברזל נמוך בעיות בבלוטה נחלקות לתת פעילות וליתר פעילות. מעל 90% מהבעיות בבלוטה הן בעיות של תת פעילות. כמו כן מעל 90% מהסובלים מבעיה בבלוטה הן נשים. לכן במאמר הזה אתייחס בעיקר לתת פעילות של הבלוטה, ואפנה לקוראות בלשון נקבה. הבעיה העיקרית בתפקוד לקוי של בלוטת התריס הוא אבחון לקוי של המערכת הרפואית שנובעת בעיקר מ"חסכון" בבדיקות. על מנת להבין טוב יותר על מה אני מדבר אני מבקש להסביר את מנגנון הפעילות של הבלוטה ואת הסיבות לשיבוש בפעילות שלה. אעשה זאת באופן הכי תמציתי וברור כדי לא להכניס את הקוראות לעודף מידע, אך אסביר זאת בצורה הכי טובה על מנת שתבינו איפה הבעיה ואיך לטפל בה. אז ככה, התפקיד של בלוטת התריס שלנו הוא לייצר שני סוגים של הורמוני תריס – T4 ו T3. כ90 אחוז מהייצור הוא של T4 והשאר של T3 כמות ההורמונים שבלוטת התריס מייצרת מווסת על ידי בלוטת יותרת המוח. בלוטת יותרת המוח מייצרת הורמון שמגרה את בלוטת התריס לעבוד. ההורמון נקרא בעברית "הורמון מגרה בלוטת התריס", ובאנגלית Thyroid Stimulating Hormone או בקיצור TSH. כמות הTSH שבלוטת יותרת המוח מייצרת נקבע על ידי פידבק מבלוטת התריס. כלומר, יש יחסי גומלין דו צדדיים בין 2 הבלוטות הללו. בלוטת יותרת המוח מייצרת TSH, שמגרה את בלוטת התריס לייצר הורמוני תריס. ייצור הורמוני התריס שולח משוב לבלוטת יותרת המוח שמראה לה שרמתם בדם תקינה וכך בלוטת יותרת המוח יודעת לווסת את ייצור הTSH. את רמת הTSH בדם ניתן לבדוק בבדיקות דם פשוטה. בדיקת TSH היא הבדיקה הראשונה שרופא המשפחה ייתן לכן לעשות אם יש חשש לתת פעילות של הבלוטה. ככל שרמת הTSH בדם גבוהה יותר, זה מעיד על כך שבלוטת התריס שלנו "עצלנית" יותר. למה? אסביר זאת בעזרת דוגמא מאתר בניה. ככל שהפועלים עצלנים יותר, כך מפקח הבניה צריך לבקר יותר באתר ו"לשבת להם על הראש" שיעבדו, וההיפך, ככל שהפועלים חרוצים יותר הוא יכול להרשות לעצמו לבקר פחות באתר. על אותו המשקל, ככל שבלוטת התריס "עצלנית" יותר, כך בלוטת יותרת המוח צריכה ליצר יותר TSH כדי "לגרות" אותה לעבוד. הבעיה היא שלפעמים בדיקת הTSH יוצאת תקינה, למרות שיש בעיה בבלוטה, אולם הרופא מסרב לתת עוד בדיקות שתעזור למצוא את הבעיה בטענה ש"אם הTSH תקין, זאת אומרת שאין בעיה". זו אמירה לא נכונה, וכבר אסביר מדוע. השלב הבא, לאחר שבלוטת התריס יצרה את ההורמון T4 , שהוא רוב התוצר שלה, הוא להפוך את ההורמון לצורתו הפעילה. אסביר במה מדובר. חומרים רבים בגוף מאוחסנים בצורתם הלא פעילה. זו צורה שבה הגוף "שומר" אותם במחסנים שלו. כאשר הגוף צריך להשתמש בחומר, הוא שולף אותו מהמחסן, ממיר אותו לצורה הפעילה ואז משתמש בו. אפשר להקביל את זה לאחסון אוכל. אנחנו קונים כמה תפוזים מהסופר, הם נמצאים בצורתם הלא פעילה, כלומר שמורים בתוך הקליפה. במצב הזה אי אפשר להשתמש בהם (כלומר לאכול אותם). כדי להשתמש בתפוזים, צריך להעביר אותם לצורה הפעילה שלהם, דהיינו לקלף להם את הקליפה, ורק אחרי קילוף הקליפה הם מוכנים לשימוש. מובן שכשהבאנו את התפוזים מהסופר, נניח אותם בקערה כאשר הם לא מקולפים, ונקלף רק לפני האכילה. לא נקלף את כל התפוזים ורק אז נניח אותם בקערה כיוון שהם יתקלקלו מהר מאוד. באותו אופן, בלוטת התריס שלנו מייצרת את ההורמון T4 , שהיא הצורה הלא פעילה של ההורמון. כדי שהגוף יוכל להשתמש בהורמוני התריס הוא צריך להפוך אותם לצורה הפעילה שנקראת T3 T3 הוא ההורמון הפעיל שלמעשה מבצע בתאים את כל התפקידים המיוחסים לבלוטת התריס. בשורה התחתונה: כדי שנרגיש טוב אנחנו צריכים רמה אופטימאלית של הורמוני 3T בגוף. כפי שראינו יש כמה שלבים עד שנוצר T3 ובכל שלב משהו יכול להשתבש, בואו נבין לעומק מה יכול להשתבש ובאיזה שלב: 1)המקרה הקלאסי של תת פעילות בלוטת התריס – בלוטת התריס לא מייצרת מספיק T4 ו 3T, במצב כזה כפי שהסברתי קודם, רמת הTSH עולה. מה הגבול העליון של הTSH בבדיקות דם שמצביע על בעיה? ובכן, על פי קופות החולים, הגבול העליון הוא בערך 4.8 (משתנה מעט בין קופה לקופה) . אולם הערך הזה אינו אופטימאלי! למעשה אם רמת הTSH שלכם גבוהה מ2, זה מראה על תחילתה של בעיה. הרבה נשים לא מאובחנות בבעיה של תת פעילות כיוון שעל פי טווחי קופת החולים הTSH שלהן בתוך הטווח, אולם בפועל כבר יש תת פעילות של הבלוטה. זה מקרה קלאסי של "תת פעילות סמויה" של הבלוטה. כלומר אף רופא לא ייתן לכן תרופה במצב כזה, אולם הבלוטה לא מתפקדת במאה אחוז, ולכן אתן יכולות לחוות סימפטומים של תת פעילות למרות שלכאורה הבדיקות שלכן בתוך הטווח. זה מצב מתסכל ביותר.. 2) כפי שכבר ציינתי. גם אם הTSH תקין, זה לא אומר שהכול תקין. יכול להיות ש"מפקח הבניה" מועל בתפקידו. כלומר בלוטת יותרת המוח לא עובדת כמו שצריך ולא מפרישה מספיק TSH כדי לגרות את בלוטת התריס לעבוד. כלומר יש לנו כאן תת פעילות של בלוטת יותרת המוח ולא של בלוטת התריס. מה יקרה במצב כזה? רמת הTSH תהיה תקינה, אפילו עם נטייה לערך נמוך, וזה יגרום לגירוי מופחת של בלוטת התריס. בעקבות זאת בלוטת התריס תייצר פחות הורמוני תריס ואתן תחוו תסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס. במקרה כזה, אם תעשו בדיקת דם לTSH , הוא יהיה תקין ואפילו נמוך, אבל מדדי ה4T ו 3T יהיו נמוכים. באופן תיאורטי יכול להיות שלבלוטת התריס יש פוטנציאל לעבוד באופן תקין, אולם היא לא מקבלת מספיק גירוי ולכן היא לא מייצרת מספיק הורמוני תריס. בשורה התחתונה, אתן תחוו סימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס, אולם כיוון שהTSH יצא תקין בבדיקה הרופא לא יתייחס לזה. 3) כאמור, הבנו שמה שחשוב בשורה התחתונה זה כמות ה T3 בדם ולא כמות ה T4 . אמרנו שהבלוטה מייצרת מעט 3T, ואכן רוב ה3T בגוף מגיע מהמרה של 4T ל3T. יכול לקרות מצב שהבלוטה מייצרת מספיק T4 ו 3T ואז הTSH והT4 תקינים בבדיקות, אולם

זהירות חיידקים?

אתם שומעים בוודאי מידי פעם על חשיבות החיידקים הפרוביוטיים לבריאותנו. אנחנו יודעים שבכל פעם שאנחנו נאלצים לקחת אנטיביוטיקה, כדאי לאזן זאת עם פרוביוטיקה כדי לשקם את מאזן החיידקים "הטובים" בגוף. מי הם החיידקים הטובים שלנו? בואו נכיר אותם לעומק. הנה כמה עובדות מעניינות: מה יש לנו בגוף יותר, תאים או חיידקים? כמות החיידקים בגוף גדולה מכמות התאים פי 10 בערך. יש לנו בגוף עשרות אלפי זנים של חיידקים שונים. משקלם הכולל של כל החיידקים בגוף שלנו הוא כ2-3 קילוגרם! הם קובעים את קצב חילוף החומרים שלנו, האם נהיה שמנים או רזים. חוסר איזון בחיידקים מקושר גם לסרטן, סוכרת, אוטיזם ועוד. הם הקו הראשון של מערכת החיסון שלנו. כיוון שכל חיידק זר שנכנס לגוף מפר את האיזון, החיידקים הטובים נלחמים בו כדי שלא יתרבה. כמו שכולנו מכירים את פרויקט מיפוי הגנום האנושי(הDNA), יש גם פרויקט מקביל של מיפוי המיקרוביום האנושי. כדי להיות בריאים אנחנו צריכים שהחיידקים בגופינו, ובעיקר במערכת העיכול יהיו באיזון. במאמר מוסגר אציין שלא את כל החיידקים ניתן לסווג ל"טובים" או "רעים". יש חיידקים שנמצאים בגוף של כל אחד מאתנו בכמות מסוימת שמועילה לנו, אולם ברגע שהם יוצאים מאיזון ומתרבים, הם גורמים לנו לסימפטומים לא נעימים ואף לנזקים. הדוגמא הנפוצה ביותר היא חיידק ההליקובקטר הפילורי "הידוע לשמצה". ההליקובקטר מצוי אצל כולנו בקיבה, ובשגרה הוא עוזר לנו, אולם ברגע שהוא יוצא מכלל שליטה ומתרבה אנחנו מתחילים להרגיש בתופעות לוואי. השיטה של הרפואה הקונבנציונאלית היא להילחם בחיידק עד חורמה. הטיפול כולל בין היתר 3 סוגי אנטיביוטיקה בו זמנית (!). באופן לא מפתיע הטיפול לא תמיד עוזר, וגם אם כן, אחרי כמה חודשים המצב חוזר לקדמותו. לצערנו, הרפואה הקונבנציונאלית לא תופסת את העניין בצורה נכונה. אין כאן הבנה של הסיבות שגרמו לחיידק להתרבות, אלא רק ניסיון להילחם נגדו, תוך כדי נזק רב לחיידקים האחרים בגוף, העיקר שבבדיקות שאחרי הטיפול נראה שרמת החיידק בקיבה ירדה. יש מגוון סיבות להתרבות החיידק ובראשן תזונה לא נכונה. במקום "להפציץ" באנטיביוטיקה אפשר לשפר את התזונה והחיידק יחזור לאיזון. אז מה הסיבה לנטילת פרוביוטיקה? ככל שנכניס לגופנו יותר חיידקים "טובים" נשפר את מאזן החיידקים הטובים שלנו בגוף וכך נהיה בריאים יותר ורזים יותר. ברור, לא? אז זהו שבתיאוריה הזו יש כמה בעיות: הראשונה – נניח שצרכנו תוסף פרוביוטיקה והחיידקים הגיעו ליעדם, מה יגרום להם להישאר שם? הם צריכים אוכל ואם לא יהיה להם אוכל הם ילכו לחפש מקום אחר לגור בו. בואו נמחיש את העניין: נניח שלקחתי 2 גרגרי ענבים, הנחתי אותם בחוץ להתייבש וכיסיתי אותם ברשת כדי למנוע מחרקים להזיק להם. כעת, לפני ששמתי עליהם את הרשת, עשיתי חור בגרגר השמאלי. כשאחזור כעבור כמה ימים, מה אני אמצא? הגרגר הימני, שהיה שלם, יהפוך לצימוק ואילו הגרגר השמאלי יהיה רקוב כולו. מה ההבדל בין השניים? אחד התפקידים של החיידקים הוא לעכל רקמה פגועה, כחלק מהמחזוריות של הטבע. בגרגר הפגוע היתה להם "עבודה" ואילו בגרגר השלם לא. ולמרות שהגרגר השלם היה נגיש לחיידקים בדיוק באותה מידה, הם לא התקרבו אליו, כי הוא לא נחשב בעיניהם כ"אוכל". באותה מידה החיידקים שבלענו בתוסף צריכים מצע לגדול עליו. המצע הזה נקרא "פרה ביוטיקה", (בניגוד לפרוביוטיקה). לכן, לא מספיק לקחת תוספים, צריך גם לאכול נכון. הבעיה השניה – ראינו שבגופינו יש עשרות אלפי זנים של חיידקים. כמה זנים יש בתוסף פרוביוטיקה? אמנם כמות החיידקים בכל קפסולה היא כמה מיליארדים, אולם מספר הזנים הוא קטן מאוד. כ4 עד 15 בלבד. כלומר בלקיחת התוסף אנחנו נותנים עדיפות לאותם זנים על פני כל הזנים האחרים שגם הם תורמים לבריאותינו. לכן, הפתרון המועדף הוא לא תוסף אלא מזון מותסס. מזון מותסס עובר התססה על ידי החיידקים הטובים, ומשמש להם כמצע שבו הם מתרבים. לפני שאתם רצים לקנות מלפפונים חמוצים בסופר תעצרו שניה… רוב המוצרים שמוכרים בסופר אינם באמת מותססים. הטעם שלהם מושג באמצעות חומץ, כמה תבלינים והרבה מלח. בנוסף, על פי תקנות משרד הבריאות אסור למכור דברים חיים או מותססים ללא פיסטור, שהורג חלק ניכר מהחיידקים. התססת מזון היתה נפוצה מאוד בעבר, בעיקר כדי לשמר מוצרים בעידן טרום המקרר, אולם גם בימינו יש לא מעט אנשים שהצנצנות הצבעוניות הפכו לחלק בלתי נפרד מהמטבח שלהם. אין בכוונתי ללמד אתכם כיצד להתסיס מלפפונים או כרוב, יש מספיק מידע ומתכונים על כך ברשת, רק אתן כמה הנחיות כלליות. אל תשימו חומץ בצנצנת, הוא אמנם מזרז את התהליך אך פחות בריא. נסו גם לשים כמות פחותה של מלח מזו שמוצעת במתכון, אמנם זה עלול להאריך את הזמן שתצטרכו לחכות עד שהירקות יהיו מוכנים, אולם גם תרגישו יותר את הטעמים, וגם תצרכו פחות מלח בתזונה. כאשר הירקות מוכנים ואתם רוצים לטעום מהם, השתמשו בכלי נקי, אל תכניסו לצנצנת מזלג שהיה קודם בפה שלכם, זה עלול לגרום לכל העסק להעלות עובש תוך כמה ימים. קבוצת המזון הקלה והמהירה ביותר להתססה, למרות שהרבה אנשים לא מודעים לכך היא קבוצת האגוזים. התססת האגוזים נעשית בצורה שונה מהתססת ירקות ואסביר עליה בהמשך. ההתססה גם מעלה את הזמינות של המינרלים באגוזים. כפי שהסברתי במאמר על ההנבטה, אגוזים, קטניות ודגנים הם זרעים שזקוקים לשרידות גבוהה ואורך חיים ארוך ככל האפשר ולכן יש בהם חומרי תשמורת(בעיקר חומצה פיטית). אבל חומרי התשמורת גורמים גם לעיכוב בספיגת מינרלים מהזרעים, ולכן את הדגנים והקטניות רצוי להנביט לפני האכילה. אגוזים לעומת זאת קשה מאוד להנביט, וההנבטה לוקחת הרבה יותר זמן. לאור זאת ההמלצה שניתנת בדרך כלל היא להשרות את האגוזים לכמה שעות לפני האכילה. ההשריה אמנם מעוררת את הזרע מתרדמתו ומתחילה להפעיל בו אנזימים, אולם כמעט ולא מנטרלת את החומצה הפיטית. לעומת זאת, התססה מנטרלת את רוב החומצה הפיטית. הערה: אמנם כתבתי אגוזים לשם הקיצור, אולם קבוצה זו כוללת גם את כל הזרעים השומניים כגון שקדים, גרעיני חמניה ודלעת ואפילו שומשום. אז איך מתסיסים אגוזים? שמים בבלנדר אגוזים ומים בערך בכמות שווה, אפשר להוסיף קצת לימון ומלח, וטוחנים הכל עד שמתקבלת בלילה אחידה. את הבלילה אנו מעבירים לצנצנת, ואת הצנצנת לא סוגרים עם המכסה, אלא עם בד נושם כגון חיתול טטרה, ומהדקים עם גומיה(ראו דוגמא בתמונה המצורפת). אל תמלאו את הצנצנת עד הסוף כי בזמן התסיסה הבלילה מתנפחת. שמים את הצנצנת במקום חמים(לא בשמש ישירה), מחכים עד שיווצרו בועיות בתוך הבלילה, וזהו, זה מוכן! ככל שנחכה יותר הטעם יהיה חמוץ יותר, ובקיץ התסיסה תקרה מהר יותר מאשר בחורף. כדי לשמור, סוגרים עם מכסה ומכניסים למקרר. אפשר לאכול כתחליף גבינה, או כרוטב לסלט. אחרי ההתססה אפשר לדלל עם מים ולימון אם רוצים. לסיכום, פרוביוטיקה עדיף לצרוך ממזון ולא מתוסף. החיידקים חשובים מאוד לבריאותנו

הנבטת דגנים וקטניות

במאמר הזה אני רוצה לדבר על עיקרון חשוב ביותר, והוא הנבטת דגנים וקטניות לפני אכילתם. אם אתם כבר עושים זאת – מצויין. אם אינכם מנביטים את הדגנים והקטניות לפני האכילה, אני ממליץ בחום שתתחילו לעשות זאת. ההנבטה כמעט אינה לוקחת זמן, אך יכולה לשנות באופן דרמטי את איכות התזונה שלכם. (ואם אינכם אוכלים קטניות באופן קבוע, זה הזמן להתחיל…) אז מדוע כדאי להנביט דגנים וקטניות ? דגנים וקטניות הם למעשה זרעים. הזרעים זקוקים לאורך חיי מדף ממושך, לכן הם מכילים חומרים משמרים טבעיים. ההנבטה מנטרלת את החומרים הללו. חלק מהחומרים הללו, כגון חומצה פיטית וחומצה אוקסלית, נקשרים למינרלים שקיימים בזרע, דוגמת סידן וברזל, ומונעים מהם להיספג בגופנו. ההנבטה מנטרלת את החומצות הללו ומשפרת באופן דרמטי את ספיגת הוויטמינים בגופנו. ההנבטה מפרקת את העמילנים בזרע לחד סוכר ואת החלבונים לחומצות אמינו ולכן מקלה על העיכול שלהם, אם קשה לכם לעכל קטניות, ההנבטה קרוב לודאי תפתור את הבעיה. חלק מהוויטמינים בזרעים מכפילים את כמותם פי כמה בתהליך ההנבטה. את רוב הנבטים אפשר לאכול גם ללא בישול, וכך אנחנו אוכלים יותר אוכל חי שלא עבר תהליך חימום כלשהוא. עם מה להתחיל? מניסיוני האישי ארבעת הזרעים הקלים ביותר להנבטה הם שעועית מש, עדשים ירוקות, עדשים שחורות וכוסמת. אני ממליץ למי שעדיין לא התנסה בהנבטה להתחיל עם הזרעים הללו ולאחר שיצבור ניסיון לנסות גם זרעים אחרים. (עוד זרעים שאפשר להנביט: עדשים כתומות, לוביה, קינואה, חומוס, תורמוס, אזוקי, פול, אפונה, שיפון, כוסמין, חיטה,שעורה.) הנבטת עדשים ירוקות, עדשים שחורות ושעועית מש: משרים את הזרעים כ 8-12 שעות במים. נפח המים צריך להיות פי 3 מנפח הזרעים כיוון שבזמן ההשריה הם סופחים מים ומתנפחים. לאחר ההשריה, מעבירים את הזרעים למסננת, ושוטפים קלות . שמים את המסננת על השיש, אפשר לשים תחתית למטה כדי לקלוט את עודפי המים. מרטיבים את הנבטים מתחת לברז כ1-3 פעמים ביממה ומערבבים אותם כדי שהלחות תהיה אחידה. אפשר בזמן ההנבטה לכסות את הכלי במגבת לחה, זה גורם לנבטים פחות להתייבש ולכך שנצטרך להרטיב אותם בתדירות נמוכה יותר. תוך יום או יותר, הנבטים יתחילו להוציא שורשונים. כאשר אורך השורשון מגיע לאורך הזרע, הנבט מוכן. משך זמן הנביטה תלוי בעיקר במזג האוויר. ככל שחם יותר הזרעים ינבטו מהר יותר. הנבטת כוסמת : הנבטת כוסמת נעשית באותה צורה, אך בהבדל אחד: זמן השריית הכוסמת במים לפני ההעברה למסננת הוא 5-10 דקות בלבד. המשך התהליך הוא זהה. חשוב לקנות כוסמת בהירה, הצבע של הכוסמת הוא ירוק ורדרד. הכוסמת החומה שנמכרת בחנויות היא קלויה ולא תנבוט. אפשר למצוא כוסמת בהירה בכל חנות טבע. מה עושים עם הנבטים? את ארבעת הנבטים הנ"ל אפשר לאכול חיים ללא בישול. הדרך המועדפת שלי היא לשים כמה כפות נבטים בסלט. כמובן שאפשר גם לבשל, להכין מרק או תבשיל וכדומה. הבהרה: כדאי להנביט גם אם אתם מתכוונים לבשל את הזרעים אח"כ. איך מאחסנים? את הנבטים אפשר לשמור במקרר בכלי אטום. ככל שרמת הלחות בכלי תהיה נמוכה יותר הנבטים ישמרו לאורך זמן רב יותר. לכן כאשר הנבטים מוכנים כדאי להשאירם עוד כמה שעות במסננת על מנת שיתייבשו, ולשים נייר סופג בתוך הקופסה. הנבטים נשמרים במקרר כשבוע. אפשר גם להקפיא נבטים אולם אח"כ השימוש בהם יהיה לבישול בלבד.

האם אתם סובלים מרגישות לגלוטן?

דיאטה נטולת גלוטן הולכת והופכת לפופולרית יותר ויותר.אולם, איך נדע האם באמת יש לנו אי סבילות לגלוטן?עבור חלק מהאוכלוסיה, אכילת חלבון החיטה הוא בסדר גמור, ואילו אחרים חווים מגוון רחב של תסמינים שחלקם יכולים להפוך את חייהם לסיוט.אם אתם חווים לפחות ארבעה מתוך התסמינים שלהלן לאחר אכילת מזונות המכילים גלוטן, הגיע הזמן לחשוב על שינוי תזונתי.1. בעיות עיכול:חלק מהסימנים השכיחים ביותר של אי סבילות לגלוטן הם בעיות עיכול כגון גזים, נפיחות, עצירות ושלשולים לאחר אכילת מזונות המכילים גלוטן. העצירות שכיחה יותר בילדים. אנשים רבים שאובחנו כבעלי תסמונת המעי הרגיז מגלים שהסימפטומים שלהם נעלמו כשהם מפסיקים לאכול מזונות המכילים גלוטן.2.בעיות פסיכולוגיות ומצבי רוח משתנים:בעיות פסיכולוגיות שונות, כגון דיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, ולעיתים אף מצבי רוח משתנים, יכולים להשתפר על ידי הורדת גלוטן מהתפריט.3.בעיות מפרקים:כאבי מפרקים הם לעתים קרובות סימפטום של אי סבילות לגלוטן שנגרם על ידי דלקת. מפרקים נפוחים וכואבים, במיוחד באצבעות ובברכיים, עשויים להצביע על רגישות לגלוטן.4.בעיות עור:פריחה או חררה בעור, שנראית כמו בליטות זעירות שאינן מגרדות או מפריעות(ראו תמונה במאמר המקורי), נגרמות בדרך כלל על ידי אי ספיגה של חומצות שומן ווויטמין A. ליקויים אלה מתרחשים עקב נזק למעיים הנגרם על ידי חשיפה ארוכת טווח לגלוטן.5.תשישות:הרגשהת עייפות או ערפיליות אחרי ארוחה המכילה גלוטן, נפוצה אצל אלו שרגישים לגלוטן.אנשים רבים עם רגישות לגלוטן, שהורידו אותו מהתפריט מדווחים על עליה דרמטית באנרגטיות שלהם.6.עייפות כרונית או פיברומיאלגיה:אבחנות אלה בדרך כלל מצביעות על כך שהרופא שלך לא בדיוק בטוח מה הגורם לעייפות או לכאב כרוני. לעתים קרובות, אי סבילות לגלוטן הוא גורם בסיסי בתסמונות אלה, והורדת גלוטן מתפריט יכולה למקד את הסיבה האמיתית לכאב ולעייפות.7.מיגרנות וכאבי ראש:מחקר משנת 2001 מצא כי אכילת גלוטן יכולה לגרום למיגרנות וכאבי ראש עזים לאילו שרגישים לגלוטן. סריקת MRI הצביעה על כך שלרבים מהחולים הללו היו דלקות משמעותית במערכות העצבים שלהם, סביר להניח בשל תגובות לגלוטן.8.מחלות אוטואימיוניות:כיוון שדלקת וחשיפה ממושכת לגלוטן גורמים לגוף להיות ב"כוננות" גבוהה למשך זמן ממושך, מחלות אוטואימוניות מתפתחות לעתים קרובות אצל אנשים בעלי אי סבילות לגלוטן. מחלות אלה כוללות זאבת, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית, קוליטיס כיבית, סקלרודרמה, השימוטו תירואידיטיס, וטרשת נפוצה.9.חוסר איזון הורמונלי:תופעות של בעיות פוריות, שחלות פוליציסטיות, ומחזור חודשי לא סדיר קשורות לעתים קרובות לחוסר סבילות לגלוטן.הדלקת מצריכת גלוטן גורמת לכמות משמעותית של לחץ על בלוטת יותרת הכליה, שיכול לפגוע בתפקוד שלה, ולהפר את האיזון של המערכת האנדוקרינית כולה.10.סימפטומים נוירולוגיים:סחרחורת, שיווי משקל גרוע, ורטיגו, וסימפטומים כמו חוסר תחושה ועקצוץ יכולים להעיד על דלקת במערכת העצבים הנגרמת על ידי תגובתיות לגלוטן במערכת החיסונית.האם אתם חווים חלק מהתופעות הללו? האם ניסיתם להוריד גלוטן מהתפריט שלכם כדי להפטר מהן? שתפו אותי בתגובות למטה. למאמר המקורי באנגלית: http://dailyhealthpost.com/10-signs-youre-gluten-intolerant/

כמה מים לשתות בחום הזה?

אנחנו באמצע אוגוסט, והחום בשיאו, כולנו יודעים שבחום סכנת ההתייבשות גדולה יותר. אולם כמה מים עלינו לשתות כשחם? וכמה מים צריך לשתות בכלל? ובכן, השאלה "כמה מים צריך לשתות ביום?" היא שאלה חסרת משמעות. אין כמות מים מסויימת שעלינו לשתות ביום. כמות המים שצריך לשתות אדם שמבלה את רוב היום במשרד ממוזג, שונה מכמות המים שצריך לשתות אדם שעובד בחוץ. כמות המים שצריך לשתות אדם שרוב תזונתו מבוססת על פירות וירקות, שהם מאכלים עתירי מים, שונה מכמות המים שצריך לשתות אדם שאוכל הרבה מאכלים מרוכזים, מתובלים ומלאי מלח. בנוסף, יש אנשים שנוטים להזיע יותר מאחרים ולכן מאבדים יותר מים וצריכים לשתות יותר. לכן כמות המים שעלינו לשתות אינה קבועה. ההמלצה לשתות 8-12 כוסות ביום היא עצת אחיתופל. נשאלת השאלה, מדוע לא להמליץ על שתייה מרובה של מים? האם עודף מים יכול להזיק? למרבה ההפתעה התשובה לשאלה הזו היא חיובית. שתיה עודפת של מים מזיקה משתי סיבות: האחת – הכליות צריכות לעבוד קשה יותר כי יש להם יותר נוזלים לסנן, הדבר נכון במיוחד במים לא מטוהרים, אבל זה נושא לפוסט אחר. השניה, כאשר אנו שותים יותר, הגוף מפריש יותר שתן. בכל הפרשת שתן מופרשים ויטמינים ומינרלים מהגוף. למרות שהמנגנון של הכליות עובד בצורה כזאת שאת הויטמינים והמינרלים שהגוף צריך הוא סופג ספיגה חוזרת אחרי הסינון, הרי שאין אף פעם ספיגה מושלמת, ולכן עודף שתיה גורם בסופו של דבר לאיבוד ויטמינים ומינרלים מגוף. במאמר מוסגר אציין שזהו אחד מנזקי הקפה לגופינו. כיוון שהקפאין משתן, הוא גורם לאיבוד ויטמינים ומינרלים מהגוף. האמירה ששתיה מרובה של מים מנקה את הגוף ועוזרת להרזיה אינה אלא מיתוס שגוי. הגוף לא מנקה את עצמו בעזרת מים(אם זה היה נכון היינו מוסיפים למים שאנו שותים אקונומיקה לניקוי יסודי יותר…). הגוף מנקה ומנטרל רעלים בעזרת הכבד. איך נדע אם שתינו מספיק או לא? אם צבע השתן הוא צהוב או צהוב כהה, לא שתינו מספיק אם צבע השתן הוא צהוב בהיר, אנחנו במצב טוב. אם צבע השתן הוא לבן, שתינו יותר מידי. שיהיה לכולנו קיץ נעים ומהנה

מהי בריאות?

מהי ההגדרה המדויקת לבריאות? לכאורה התשובה מתבקשת מאליה, אך מסתבר שהיא לא כל כך פשוטה. אנשים רבים מגדירים בריאות באופנים שונים, בואו ננסה לראות מה הם. האם בריאות מושגת כאשר כל בדיקות הדם תקינות? ובכן, כל בן אדם שני יודע לספר שפעם לא חש בטוב, או שהיו לו כאבים חזקים והוא הלך לרופא, אך הרופא אמר לו שהכל תקין, ולא רואים כלום בבדיקות. מה לגבי רזה = בריא? הרבה אנשים בעלי משקל תקין סובלים מבעיות בריאותיות כאלו ואחרות ובוודאי אינם יכולים להיחשב כבריאים. האם הבריאות מושגת על ידינו כאשר אנחנו לא חולים ומרגישים טוב? גם הגדרה זו אינה מדויקת כי יתכן ואברי גופנו לא בריאים, אולם הגוף עדיין לא עושה מעשה כדי להבריא אותם על ידי סילוק רעלים. כלומר אנחנו במצב ביניים: מצד אחד הגוף לא בריא, אולם מצד שני הוא עדיין לא מאותת לנו שיש בעיה. בשטח הרפואה, בריאות מוגדרת לרוב כיכולת האורגניזם להגיב ביעילות לאתגרים (למצבי מתח) ולהשיב בצורה יעילה "מצב של איזון". אולם ההגדרה הזו קבלה הרבה ביקורת כיוון שהיא אינה שמה מספיק דגש על הצד המנטלי. ההגדרה שהכי מצאה חן בעיני נתנה על ידי משה פלדנקרייז, ממציא שיטת פלדנקרייז: "בריא הוא מישהו המסוגל לממש את חלומותיו הבלתי מוצהרים" או במילים אחרות. בריא הוא מישהו שגופו לא מעכב אותו מלממש את מה שהוא רוצה לממש. ההגדרה הזו היא מעט מופשטת ודי מעורפלת בקריאה ראשונה, אולם לפי פרשנותי האישית מסתתר כאן רובד נוסף: מדוע בעצם אנחנו רוצים להיות בריאים? אם תשאלו את עצמכם את השאלה הזו בוודאי יעלו לכם באופן אוטומטי התשובות הבאות: "אני לא רוצה להשמין" "אני לא רוצה להיות חולה" "אני לא רוצה להזדקק לאחרים כשאהיה מבוגר" "אני רוצה להיות מסוגל לבלות עם הנכדים שלי כשאגדל" "אני רוצה להרגיש מלא מרץ, ולא עייף, כדי שאוכל להספיק יותר דברים במהלך היום" "יש לי המון תכניות בחיים ואני רוצה להספיק כמה שיותר כל עוד אני יכול" בשורה התחתונה, כאשר איננו בריאים, הגוף שלנו מעכב בעדנו להגשים את השאיפות שלנו. עיכוב זה יכול להיות בצד הפיזי, אולם גם בצד המנטלי, כיוון שאדם שאינו בריא באחד מהדרכים הללו, סובל לעיתים גם מדימוי עצמי וביטחון עצמי נמוכים שמפריעים לו לממש את עצמו גם בפן הזה. לעומת זאת, אדם בריא, שמרגיש חיוני יותר ונמרץ יותר, בדרך כלל מצליח להגשים את השאיפות שלו בקלות רבה יותר. לכן, אדם בריא יכול לממש את הייעוד שלו בעולם טוב יותר. על ידי כך הוא גם ממלא אחר הסיבה שלשמה הוא הגיע לעולם, ובעיקר תורם יותר לחברה ולסביבה.זו הסיבה שכל כך חשוב לנו להיות בריאים. בריאות היא היכולת לעשות כל מה שנחפוץ, בין בצד הפיזי, ובין בצד המנטלי, מבלי שגופינו ימנע זאת מאתנו. אסיים במשפט הידוע: לבריא יש אלף משאלות, לחולה רק משאלה אחת – להבריא. לבריאות!

איך לא לעלות במשקל בפסח?

חג הפסח הוא החג המשמין ביותר מכל החגים… יש לכך שתי סיבות עיקריות: 1)ריבוי ארוחות חג, ובראשן ארוחת ליל הסדר 2)המצות. (כן מה עושים עם הצרה הזאת…) רוב שיטות הדיאטה ממליצות לאכול מכל מאכל, אבל מעט, וכך להתמודד עם ארוחות חג, ועם ארוחת הסדר בפרט. אני ממליץ דווקא ההפך: בחרו לכם 2-3 מאכלים, לא יותר, ואכלו רק מהם (בכמות סבירה…). דבר נוסף, ארוחות החג נוטות להיגרר לשעות מאוחרות, השתדלו לקבוע שעה שאחריה אתם לא אוכלים יותר. רצוי שזה יהיה לפחות שעתיים לפני שאתם הולכים לישון. מאחורי 2 ההמלצות הללו עומד עיקרון אחד: איכות העיכול. כל מאכל דורש את סביבת העיכול המותאמת לו לפי ההרכב שלו. ככל שנאכל יותר מאכלים בארוחה, העיכול יהיה פחות טוב. הפוטנציאל לעיכול גרוע קיים במיוחד בארוחות חג שבהם יש מכל טוב על השולחן. בנוסף, כאשר אנחנו אוכלים סמוך לשינה עיכול המזון נכנס לתוך השינה ואז גם העיכול נפגע וגם מערכת החיסון נפגעת, כיוון שהגוף נאלץ להקצות משאבים לעיכול במן השינה, ואינו פנוי לגמרי לחזק את מערכת החיסון. שאר התפריט בימי החג לא אמור להיות שונה באופן מהותי מימות השנה, במיוחד לאילו שאוכלים קטניות בחג. וגם אם אתם לא אוכלים קטניות בפסח,, אין סיבה לחיות על תפוחי אדמה וביצים. פירות וירקות הם כשרים לפסח… תשאלו מה עם לחם? הרי אין לחם, אלא מצות! ובכן, אני ממליץ לאכול כמה שפחות לחם גם במהלך השנה. פסח זו הזדמנות טובה לתרגל זאת, כאשר בכל מקרה לא אוכלים לחם. ומכאן אני רוצה להגיע לנושא המצות. לחלק גדול מהאנשים המצות גורמות לעצירות. הסיבה לכך היא אחוז המים הנמוך במצה, שמקשה על מערכת העיכול "לדחוף" אותה קדימה. (אתנחתא לשונית: שורש המילה מצה הוא מ.צ.צ. ושמה ניתן לה כיוון שהיא מאכל ש"מצצו" לו את המים. ) הסיכוי לעצירות יגבר אם נאכל מצה מקמח לבן שדלה בסיבים תזונתיים. כדי להפחית את הסיכוי לעצירות, ננהג לפי הכללים הבאים: –נעדיף לאכול מצות מקמח מלא שעשירות יותר בסיבים תזונתיים, העוזרים לתנועת מעיים תקינה. -נשלב ירקות בארוחה שכוללת מצה, כיוון שהם מכילים סיבים תזונתיים. -נשתדל לא לשלב מצות עם מאכלים מהחי, כגון בשר, דגים וגבינות, כיוון שהם אינם מכילים סיבים. כמו כן, שילוב כזה אינו בריא למערכת העיכול, וכתוצאה מכך אף אחד מהמאכלים לא מתעכל כראוי. -"נשקיע" עוד כמה לעיסות בכל ביס, כדי להקל על העיכול. עיכול המצה מתחיל כבר בפה ע"י הרוק. כיוון שאחוז המים במצה נמוך בהשוואה ללחם, הרי שמצה היא למעשה כמו "לחם מרוכז" . כתוצאה מכך היא גם מכילה יותר קלוריות מלחם, וגם קל להפריז באכילתה, והתוצאה כמובן היא עליה במשקל. במאמר מוסגר אעיר שככלל נעדיף תמיד לאכול מאכלים מרוכזים פחות, שאחוז המים בהם גבוה, על פני מאכלים מרוכזים שתכולת המים בהם נמוכה. כדי להתמודד עם בעיית אכילת המצות המופרזת ננהג לפי הכללים הבאים: -נעדיף לאכול מצות מקמח מלא שעשירות יותר בסיבים ולכן תורמות לתחושת שובע יותר מאשר מצות מקמח בלבן. -ככלל מצות מקמח כוסמין(זן קדום יותר של חיטה) עדיפות על מצות מקמח חיטה בגלל תכולת הגלוטן הנמוכה שלהן, ולכן נעדיף אותן. (ההבדל בטעם אינו מורגש לדעתי). עוד יתרון(או חסרון, תלוי איך מסתכלים…) של מצות הכוסמין שהן יקרות יותר, ולכן מפאת חיסכון נאכל פחות… וטיפ אחרון: אם בכל זאת אכלתם יותר מידי, אפשר לפצות על כך ביום שלאחר מכן ולאכול מעט. לדוגמא לעשות יום רק של ירקות חיים ומבושלים, שהוא דל בקלוריות, או לדלג על ארוחה או שניים וככה לאכול פחות. שני אילו יאזנו את החריגה של היום הקודם. (באנגלית זה נקרא Feast and fast) לרובינו יש יותר זמן פנוי בפסח, שאותו אפשר לנצל לפעילות גופנית ולטיולים בארץ. לסיכום: חג הפסח לא חייב לגרום לנו לעליה במשקל, אכלו כמה שפחות מצות, ואם כבר אז מצות כוסמין, אל תגררו לאכילות מיותרות, ונצלו את החופש לטיולים בטבע ולהגברת הפעילות הגופנית. תג שמח!

איך מתגברים על אכילה רגשית? לא מתגברים!

אחד הנושאים המדוברים והנדונים ביותר בנושא ירידה במשקל הוא "אכילה רגשית". אכילה רגשית יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים: אכילה שלא בגלל רעב, אלא כתפיסה של האוכל כמשהו מרגיע ומנחם. אכילת יתר, גם כאשר לא רעבים. קושי להפסיק באמצע אכילה של מאכל. נושא האכילה הרגשית הינו נושא חם. ישנם מומחי הרזיה שונים המתמקדים בעיקר בנושאי האכילה הרגשית, כגון אימון התת מודע, או הקניית שיטות לשליטה עצמית, יותר מההתמקדות בתזונה עצמה. שיטה נוספת הנהוגה בהרבה מכוני הרזיה ומהווה רק פתרון חלקי של הבעיה, היא ארוחת פינוק שבועית שמטרתה לשחרר לחץ ומתח שמצטבר עקב הדיאטה, ולתת הרגשה שלא הכל אסור כל הזמן ולפעמים אפשר להתפנק. הגישה שלי להתמודדות עם אכילה רגשית היא אחרת בתכלית, ונובעת, בין השאר, מההשקפה הייחודית שלי לגבי "מה הם הרגלי אכילה נכונים" , ושונה מרוב השיטות המקובלות. אתחיל מהשורה התחתונה: אצל הרוב המוחלט של האוכלוסייה אכילה רגשית היא לא בעיה מרכזית בשמירה על משקל תקין, ולכן אין צורך להתמודד עם אכילה רגשית, אלא לשים דגש על דברים אחרים, כפי שאפרט בהמשך. אז בואו נתחיל. לא אחת אני שומע מלקוחות משפטים כגון אלו: "יש לי חולשה בלתי מוסברת למתוק, זה מה ששובר לי את כל הדיאטה" . "אני אוכלת לא בגלל שאני רעבה, יש לי בעיה רגשית" . "אני פשוט לא יודע מתי לעצור, זו הבעיה העיקרית שלי". "אם אני מתיישבת על חבילה של חטיף, אני לא אעזוב אותה עד שתיגמר. גם אם בשלב מסוים זה כבר מגעיל אותי, אני לא אפסיק". למרות שהמשפטים הללו נתפסים כבעיה קלאסית של אכילה רגשית, אפשר ונכון להסתכל עליהם מזווית אחרת. רוב האנשים מתייחסים לבעיית האכילה הרגשית שלכאורה יש להם, כהצדקה למצב בו הם נמצאים, והם משוכנעים שבעיית האכילה הרגשית שלהם קשה יותר משל האחרים. אך הנתונים מראים שאצל הרוב המוחלט של האוכלוסייה הבעיה קיימת ברמה פחות או יותר דומה, ורק אצל אחוז נמוך מהאוכלוסיה הבעיה חריפה יותר. בעיית האכילה הרגשית אצל רוב האנשים היא בבחינת "הקש ששובר את גב הגמל". כלומר, הבעיה בפני עצמה לא מספיק משמעותית כדי לגרום לכישלון. אך בפועל, היא זאת שגורמת לשבירה, או מובילה לכישלון הדיאטה בחלק גדול מהמקרים. ברצוני לבחון שני משפטים מתוך הדוגמאות שנתתי קודם: "יש לי חולשה למתוק" – האם יש אדם שאין לו חולשה למתוק? החולשה למתוק לא מתעוררת סתם כך. הגוף שלנו חי על סוכר. המוח שלנו ניזון מסוכר. ברור שגופנו ירצה לקבל כל גרם סוכר שהוא יכול. אמרה ידועה מעולם התזונה אומרת ש"אם יש לך כמיהה למתוק אחרי הארוחה, כנראה שלא אכלת מספיק פירות". בכל ארוחה, הגוף שלנו צריך להרגיש שהוא קיבל את כמות האנרגיה שהוא צריך. כאשר אנחנו אוכלים פחמימות מורכבות, שברוב מכוני ההרזיה נמצאות בבסיס של כל דיאטה, לגוף לוקח כמה שעות לפרק אותן עד למצב שהוא יוכל להשתמש בהם כאנרגיה. לכן, הגוף מרגיש שהוא לא בא על סיפוקו המידי, כיוון שהוא לא קיבל אנרגיה זמינה, ובסוף הארוחה, גם אם אנחנו שבעים, הגוף מאותת לנו שחסרה לו אנרגיה מידית, ומאחר וסוכר משמש כאנרגיה מידית, הצורך במשהו מתוק מתעורר. "אני פשוט לא יודע מתי לעצור " – אחת הבעיות באכילת אוכל בעל ערכים תזונתיים נמוכים היא שבזמן האכילה הגוף מרגיש שהוא אינו מקבל מספיק ויטמינים ומינרלים מהמזון ולכן הוא מאותת לנו לאכול עוד ועוד כדי להשלים את החסר. לכן בהרבה מקרים אנחנו מוצאים את עצמנו אוכלים יותר מידי, ואחר כך מצטערים על כך. למעשה, בכל ארוחה מבושלת, טובה ככל שתהיה, אנו אוכלים מזון שקל לנו לאכול ממנו הרבה. בנוסף חלק מהוויטמינים והמינרלים נהרסים בזמן הבישול. שתי הסיבות הללו, שגורמות לכך שגופנו אינו מקבל את מה שהוא צריך, הן הסיבה העיקרית לכך שאנו נוטים לאכול אכילת יתר בעיקר כאשר אנחנו אוכלים אוכל מבושל או מעובד. במילים אחרות, זה לא שאנחנו לא יודעים מתי לעצור, אלא הגוף מבקש מאתנו להמשיך לאכול עוד ועוד. לעומת זאת, כאשר אנחנו אוכלים אוכל חי, כגון ירקות חיים או פירות חיים, אין סיכוי שנגרר לאכילת יתר. האם קרה לכם פעם שאכלתם סלט חי כלשהוא, והרגשתם שאינכם יכולים להפסיק? האם קרה לכם שבמקום לאכול מנה אחת, חיסלתם חמש מנות סלט ירקות? לחילופין, האם קרה לכם שבמקום לאכול שתים או שלש מנות פרי, הרגשתם שאינכם יכולים לעצור ומצאתם את עצמכם אוכלים עשר מנות פרי? סביר מאד להניח שלא, והסיבה לכך פשוטה: כאשר האוכל עשיר בערכים תזונתיים, ובמקביל הוא קצת קשה יותר ללעיסה, אין סיכוי שתגיעו לאכילת יתר. לכן, ככל שתאכלו יותר מנות של אוכל חי ומלא ערכים תזונתיים, ופחות אוכל מבושל, מעובד ודל בערכים תזונתיים, גם אם הוא נחשב בריא לכאורה, הסיכוי שתגיעו לאכילת יתר יקטן. מה לגבי אכילה כאשר לא רעבים או התייחסות לאוכל כמשהו מנחם ? אינני מזלזל חלילה בתופעות הללו, ולא טוען שקל להתמודד איתן, אולם לדעתי אחד הגורמים העיקריים להתחזקות התופעות הללו הם הרכב התפריט והנושא של הגבלת קלוריות והרעבה עצמית. כאשר אנחנו עושים דיאטה מסורתית, וחיים כל הזמן בתחושה של הגבלה בנושא האוכל, הדבר משפיע על תת המודע ומעצים את חווית החוסר. כאשר נחווה משבר, קטן ככל שיהיה, שאינו קשור לתחום האכילה, באופן אוטומטי נחווה הצפה רגשית ויתעוררו לנו עוד בעיות, שאחת מהן היא תחושת ההגבלה והחוסר בנושא התזונה. ההצפה הכללית גורמת תסכול ותחושת חוסר אונים. וכדי להשתחרר ממנה אנו נעשה ניסיון להקטין את תחושת המשבר הכוללת ע"י פתרון אחת/חלק מהבעיות שצפו ברגע המשבר. בחירה שלנו באכילה מנחמת תספק את התחושה המידית שלפחות בעיה אחת נפתרה. כמובן שלא זה הפתרון האידיאלי, כיוון שאת תחושת החוסר מחליפים רגשות האשמה על השבירה וחוסר היכולת לריסון עצמי.. אולם, כאשר מראש איננו מרגישים מוגבלים בנושא האוכל, איננו סופרים קלוריות או נקודות, ואיננו מרעיבים את עצמנו, אלא מתמקדים באכילת המאכלים הנכונים, אזי ההרגשה של חווית החוסר לא קיימת וממילא הרצון לשבור את חווית החוסר אינו עולה, ובאופן טבעי אנחנו פחות נוטים לפנות לאוכל כדי לחפש נחמה. אוסיף ואומר, שגם אם בסופו של דבר כן נפנה לאוכל כדי לחפש נחמה, זה לא יקרה באותן העוצמות, ובנוסף נבין בנקל, שגם אם פישלנו עכשיו זה לא נורא, כי בסיכום הכללי של היום, אכלנו בעיקר אוכל בריא וזה מה שקובע. לסיכום, כמו שכתבתי בכותרת המאמר, השיטה שלי להתגבר על אכילה רגשית היא לא להתגבר! כלומר, ממילא, כאשר אני אוכל את האוכל הבריא והנכון לגוף שלי, הצורך בהתמודדות עם הבעיה פוחת. הסיבה העיקרית לכך היא היכולת לספק לגוף את מה שהוא צריך, ובכך לנטרל את הצורך בפיצוי והשלמות, שנתפס אצלנו כתשוקה הגורמת לאכילה רגשית. הסיבה הנוספת היא שממילא איני חי בחוויה של חוסר ולכן

איך להתמודד עם הפחד משינוי?

בעת שיחות עם לקוחות ומתעניינים פוטנציאלים אני חווה לא פעם את התופעה הבאה: השיחה קולחת, אני מסביר את עמדתי בנוגע לירידה במשקל ומעבר לאורח חיים בריא בכמה משפטים, מעברו השני של הקו אני שומע מילות הסכמה, לעיתים נשאלות כמה שאלות הבהרה ואני עונה גם עליהן. בשלב הבא אני מפרט את דרכי הטיפול שאני אם זה בפגישה אישית, או במסגרת סדנא קבוצתית . בשלב הזה, בחלק מהשיחות התהליך נתקע . למרות שהובעה התעניינות, ואף עברנו בשלום את המוקש של "כמה זה עולה?"(אני נותן אחריות לשביעות רצון בסדנא שלי, אחרי 2 מפגשים אפשר לפרוש ולקבל את כל הכסף בחזרה ללא שאלות) ולכאורה, למרות שהצעד המתבקש הוא להירשם, כאן מתחילה ההססנות. לא קשה להבין שההססנות הבלתי מוסברת לכאורה, נובעת מהפחד משינוי הסיבות לפחד משינוי הן מגוונות, כגון, פחד מכישלון, הפחד לצאת מאזור הנוחות שלנו ועוד. בסופו של יום, כל שינוי הוא מאיים, ולכן עלינו למצוא דרכים כדי להתגבר על הפחד ולהתחיל בשינוי . ברצוני להציג כמה אסטרטגיות שיעזרו לנו להתמודד עם הפחד, ויקלו עלינו לעשות את השינוי 1)שיקוף רווחים והפסדים: רוב האנשים פוחדים משינוי ומעדיפים להישאר באזור הנוחות שלהם, למרות שהמצב גובה מהם מחיר, כיוון שאת המחיר הזה הם התרגלו לשלם. אולם אם נשקף להם את המחיר הזה באופן חד וברור, הם יבינו שמצבם הנוכחי לא טוב כפי שהם חשבו, וזה יניע אותם להתחיל בשינוי. לדוגמא, אישה הצריכה לרדת במשקל, אך מפחדת לעשות את הצעד הראשון ולהיכנס למסגרת, יכול להיות שעודף המשקל קיים אצלה כבר כמה שנים והיא התרגלה למצב הזה וחיה איתו בשלום, אולם בפועל היא משלמת כל יום מחיר כבד. אם תקדישו לזה מחשבה קצרה תבינו בנקל שהמחיר כאן יכול להיות גבוה מאד, למשל: היא מרגישה לא מושכת בעיני בעלה כמו שהיא היתה רוצה להיות, היא סובלת מדימוי עצמי נמוך, השופינג שפעם היא מאד נהנתה ממנו הפך לסיוט כי היא לא מוצאת בגדים שמחמיאים לה, מצב בריאותה מדרדר ולא ירחק היום שבעיות הבריאות יתחילו להוות איום ממשי, ועוד. אין ספק ששיקוף המציאות בצורה כזאת יש בו מספיק כדי לדרבן אותנו להתחיל בשינוי. השיקוף יכול לבוא הן מצד שלישי והן מצד עצמנו. לכן אם אתם מחפשים פתרון לבעיה והגעתם למסקנה הבלתי נמנעת שאתם צריכים שינוי, קחו לעצמכם דף וכתבו עליו את המחיר שאתם משלמים כרגע, כאשר הדברים יהיו כתובים מולכם ומוחשיים, ואתם תקבלו את התמונה המדויקת של המחיר הגבוה אותו אתם משלמים כרגע, זה ימריץ אתכם לעשות את השינוי . 2)לפעול על אוטומט: לפעמים אנחנו מתעסקים יותר מידי בהכנות לשינוי, ובמחשבות מה יקרה. עצם ההתעסקות הזאת בהכנות נותנת לנו זמן למחשבה ובאופן טבעי מעוררת בנו ספקות וחששות. הפתרון הוא לא להתעסק יותר מידי בהכנות, אלא לעשות את הצעד הראשון, קטן ככל שיהיה, כמה שיותר מהר בלי לתת למחשבות לרפות את ידינו. לדוגמא: אם אנחנו מחפשים פתרון לירידה במשקל, לבחור את אחד התכניות בשוק שנשמעת לנו טובה, ולהירשם אליה בלי חקירות מיותרות, ובלי לחשוב על כל הסיבות הנכונות מדוע כרגע זה לא זמן טוב להתחיל. לאחר הפגישה הראשונה, נווכח לדעת שאחרי שעשינו את הצעד הראשון ואנחנו כבר בתוך התהליך, הסיטואציה הרבה יותר נוחה והרבה פחות מאיימת מכפי שהיא נראית מבחוץ . 3)לדמיין את ה worst case : לפעמים הפחד מתוצאות הכישלון משתק אותנו, אך כאשר נחשוב על כך לעומק, נגלה שגם אם נכשל, התוצאות לא יהיו כאלה נוראיות. לדוגמא נניח שאנחנו רוצים לרדת במשקל, וחושבים להירשם לאחת המסגרות, הפחד משינוי מיד עולה לנו, וחולפות לנו בראש מחשבות של "אולי לא אצליח לרזות?" "מה יקרה?" "אני כישלון מהלך", אולם אם חושבים על זה בהיגיון, מה יכול לקרות במקרה הגרוע ביותר? אני אשלם על חודש, אתחיל להשתתף ואחרי חודש אבחן מה קורה. נניח שלא הצלחתי לרדת אפילו גרם, אז מה? מה הפסדתי? סך הכל הפסדתי את התשלום החודשי(בסדנא שלי לא מפסידים אפילו את זה), ובזבזתי ערב בשבוע במשך חודש. תחושת הכישלון לא כזאת גדולה, אולם יש לפחות תחושת סיפוק על כך שניסיתי ועשיתי משהו למען עצמי. מצד שני, אם אצליח, זה יכול לשנות לי את החיים! 4)לדמיין את התוצאה הסופית: אם מטרתך היא לרדת במשקל, דמייני את עצמך לובשת את הג'ינס הצמוד שנמצא אצלך בארון, וכבר כמה שנים לא לבשת אותו כי הוא קטן עלייך. דמייני את עצמך מגיעה לאירוע משפחתי ומקבלת מחמאות מכולם. נסי לתת לכך תחושה מוחשית ולהיכנס כמה שיותר לפרטים. ככל שתמונות ניצחון ורגעי סיפוק ואושר יצרבו במוחך יותר, כך יהיה לך קל יותר להתמודד עם השינוי ולדבוק בו זכרו: כל שינוי גדול מתחיל בצעד אחד קטן! בהצלחה.

האם אותה תזונה מתאימה לכולם?

פעמים רבות, בשיחה עם לקוחות או בכלל, אני נשאל האם אותה תזונה מתאימה לכולנו? הרי כל אחד מאתנו שונה מחברו, יש לנו גנים שונים, נטיות שונות, והיסטוריה שונה. לכן, לכאורה, כל אחד מאתנו זקוק לתזונה המותאמת לו באופן אישי. ובכן, למרות ההבדלים שעליהם הצבעתי, עדיין המשותף לכולנו, רב על השונה. למה אני מתכוון? לכולנו יש את אותה מערכת עיכול. מבנה המעי הגס והמעי הדק של כולנו, נראה אותו דבר ופועל באותה צורה. לכולנו יש את אותן כליות, ואת אותו כבד, לבלב ותריסריון, ודרך הפעולה שלהם דומה אצל כל בני האדם. אפשר לראות בנקל שכל בני האדם הם משפחה אחת, ושיש הבדל בינינו לבן שאר החיות בטבע. לכל חיה בטבע יש את המאפיינים שלה, ושתי חיות מאותו מין יאכלו תמיד תזונה דומה. לדוגמא, אם נטייל בג'ונגל ונפגוש שתי ג'ירפות, נוכל להבחין בנקל ששתיהן ניזונות מעלים. גם אם נחפש טוב לא נמצא ג'ירפה שאוכלת בשר. מן הסתם גם לג'ירפות יש שונות גנטית האחת מהשנייה, אולם עדיין כל הג'ירפות אוכלות אך ורק עלים. באותו אופן, גם אנחנו כבני אדם אמורים לאכול כולנו את אותו האוכל, האוכל המתאים לנו, האוכל שקיים עבורנו בטבע. על מסקנה זו יש כמה שאלות מתבקשות: השאלה הראשונה – מדוע שני אנשים שאוכלים תפריט דומה, מגיבים אליו באופן שונה? אחד יכול להשמין, והשני יישאר רזה? ובכן התשובה היא שכאשר אנו לא נותנים לגוף את האוכל שמיועד לו, ואת אורח החיים הנכון בשבילו, אז הגוף מנסה להסתגל ולמזער נזקים, וכאן השונות הגנטית שלנו באה לידי ביטוי. לדוגמא: שני אנשים שאוכלים באופן יומיומי מזון מתועש העשיר בסוכר לבן, אחד יחלה בסוכרת והשני לא, או שני אנשים שמעשנים קופסת סיגריות ליום, אחד יחיה בבריאות יחסית עד גיל מופלג, והשני יחטוף סרטן בגיל צעיר. אולם, כאשר שני אנשים יאכלו את המזון שייעד להם הטבע, בהכרח אצל שניהם המצב הבריאותי ישתפר ושניהם ירדו במשקל, ויגיעו אל המשקל הנכון להם. כמובן שעקב השונות ביניהם התהליך עלול להיות שונה בין שניהם, אצל האחד זה ייקח מהר יותר, אצל השני השיפור בבריאות יהיה גדול יותר, אולם בסופו של דבר, עם שניהם התהליך ייטיב. השאלה השנייה היא מה לגבי אנשים עם מחלות שונות שמונעות מהם לאכול מאכלים מסוימים, כגון חולי סכרת נעורים שלא יכולים לאכול כמעט פירות?ובכן, המחלה היא תוצאה של טיפול לקוי בגוף. נכון שבמצבו הנוכחי החולה לא יכול לאכול תפריט שמתאים לשאר בני האדם, כיוון שהתפקוד התקין של הגוף נפגע(במקרה שלנו זהו הלבלב שלא מייצר אינסולין), ולפעמים הנזק הוא בלתי הפיך, אולם בחלק גדול מהמקרים הנזק הוא בר תיקון, ועל ידי אכילת תפריט נכון, אפשר להבריא את הגוף. השאלה השלישית והאחרונה – אנו רואים דיאטות ושיטות אכילה רבות, שמבוססות על התאמה אישית, כגון דיאטת המקרוביוטיקה, או דיאטה לפי סוג הדם, והדיאטות הללו מצליחות בפועל, והמון אנשים רזו בזכותם, ואף שיפרו את בריאותם. ובכן, בואו ניקח לדוגמא את הדיאטה לפי סוג הדם, שהייתה מאוד פופולרית בעבר. נניח שראובן הוא בעל סוג דם מסוים ולפי סוג הדם שלו אסור לו לאכול מלפפונים, אך הוא יכול לאכול עגבניות. לעומתו שמעון הוא בעל סוג דם אחר, והוא יכול לאכול מלפפונים, אולם לא יכול לאכול עגבניות. בנוסף, לפי הדיאטה, לשניהם אסור לאכול אוכל מתועש, ממתקים, שתיה קלה, צבעי מאכל, שומן טראנס ועוד. כלומר רוב האוכל המזיק אסור לכל סוגי הדם! לכן, כאשר שניהם ידבקו בתזונה לפי סוג הדם, ממילא הם יפחיתו באכילת אוכל מזיק, וזה מה שיגרום להם לשיפור בבריאות ולירידה במשקל, ולא העובדה שנמנעו מאכילת עגבניות או מאכילת מלפפונים. לסיכום: התזונה הנכונה לגוף שלנו, מתאימה לכולם, (כמעט) ללא יוצא מן הכלל. כאשר ניתן לגוף שלנו את התנאים להם הוא זקוק, ונטפל בו כמו שצריך, הוא יודה לנו ואנו נרגיש בריאים יותר, חיוניים ומלאי מרץ, ונגיע למשקל התקין שלנו, בצורה טבעית, ללא ספירת קלוריות או הרעבה עצמית.