חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

האם הרופא שלכם חוסך עליכם? (המדריך המלא לבדיקות דם)

אחד הדרכים להעריך את הבריאות שלנו היא על פי תוצאות בדיקות הדם.כמובן שאין תחליף להרגשה האישית, ואני תמיד אומר ש"אני מטפל באנשים ולא בבדיקות הדם שלהם" אבל בכל זאת, הבדיקות הן כלי חשוב כדי להעריך את בריאותו של האדם, ולכן אני מבקש מכל מטופל שבא לפגישת ייעוץ אצלי בקליניקה להביא את בדיקות הדם האחרונות שלו, ואם אין לו בדיקות מעודכנות אז ללכת ולעשות. מהר מאוד הבנתי שלא מספיק לבקש מהמטופלים לפנות לרופא(או רופאת) המשפחה שלהם ולבקש הפניה לבדיקות דם, כיוון שרופא המשפחה פשוט "מתקמצן" על בדיקות ולא תמיד נותן את כל הבדיקות שצריך. קופות החולים רוצות לחסוך כסף ולכן הן יושבות לרופא על הוריד ובודקות שהוא לא נותן בדיקות "מיותרות" והרופאים בהתאמה מישרים קו עם המדיניות של הקופה. לכן, מטרת המדריך הזה היא לתת לכם רשימה מסודרת של בדיקות שאותה תוכלו להעתיק ולקחת לרופא. ***** הערה חשובה***** אם אין לכם כוח לקרוא הכל ואתם רוצים רק את הת'כלס, קפצו לסוף המדריך ושם תמצאו את רשימת הבדיקות כשמבקשים מהרופא בדיקה באופן ספציפי הסיכויים שהוא ייתן לכם אותה גדלים, ואם הוא בכל זאת יסרב, תמיד אפשר להסביר לו למה הבדיקה חשובה לכם ובחלק מהמקרים הוא ישתכנע וירשום לכם אותה. כשאני רוצה לעשות בדיקות לעצמי, או לאשתי והילדים, אני "חופר" לרופאה שלי למה כל בדיקה חשובה, ובדרך כלל היא משתכנעת (בהמשך אדגים לכם איך עושים זאת). לכן גם חשוב להבין באופן כללי מה אומרת כל בדיקה כדי שתוכלו להסביר לרופא ולעמוד על זכותכם לקבל אותה. לפני שאתן לכם את הרשימה, חשוב לי להדגיש שזו רשימה כללית לאנשים בריאים, או לכאלו שסובלים מסימפטומים נפוצים, לדוגמא עייפות. כמובן שאם יש לכם בעיה ספציפית שצריך לבדוק לעומק, היא לא תכלל בהמלצות שלי. למה אני מתכוון? נניח שכל פעם אחרי שאתם אוכלים לחם יש לכם כאבי בטן חזקים, ההשערה המתבקשת היא שאתם אלרגיים לגלוטן. בקופה יש בדיקה ספציפית שבודקת את זה, והרופא ייתן לכם את הבדיקה ללא שום בעיה, אבל אין שום היגיון לבקש את הבדיקה הזו לכל אדם באופן אוטומטי במסגרת בדיקות דם תקופתיות. אז בואו נתחיל לעבור על הבדיקות לפי הסדר, סידרתי אותם לפי קבוצות. בסוף אסכם לכם את הכל לכדי רשימה מסודרת . 1. ספירת דם וכימיה .כאן בודקים נתונים על כדוריות הדם הלבנות והאדומות, כולל גודל, התפלגות בין סוגי הכדוריות השונות ועוד. זו בדיקה בסיסית שהרופאים נותנים באופן אוטומטי. 2. מדדי ברזל.בדיקה להמוגלובין נעשית במסגרת הסעיף הראשון, אולם יש עוד מדדים חשובים להבנת מצב הברזל בגוף. ההמוגלובין הוא חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות, הוא מכיל אטומי ברזל, ולכן המוגלובין נמוך מעיד על חוסר ברזל. אבל מעבר להמוגלובין, יש ברזל חופשי בדם – Iron, מאגרי ברזל – ferritin, ועוד מדד שנקרא transferring שהוא חלבון שמעביר את הברזל ממקום למקום . כדי להבין את מצב הברזל בגוף כדאי לבדוק את כל ארבעת הפרמטרים הללו. 3. סוכר.בדיקה רגילה של סוכר מראה את רמת הסוכר בדם ברגע ביצוע הבדיקה ולכן היא כמעט חסרת משמעות. רמת הסוכר יכולה להיות מושפעת מכמה גורמים: למשל כמה שעות אתם בצום בזמן הבדיקה, 8, או 12? האם אתם מפחדים מדקירות או לא? ככל שזה ישמע הזוי, אם אתם בפחד מהדקירה של המחט, הגוף יכנס לסטרס ויפריש הורמון שנקרא קורטיזול. אחת הפעולות של הקורטיזול היא להעלות את רמת הסוכר בדם. כלומר יתכן שבגלל הסטרס התוצאה תצא גבוהה יותר. איך מתגברים על הבעיה הזו? יש בדיקה שנקראת HbA1C (ה Hb הוא קיצור של המוגלובין), שיודעת לבדוק רמת סכר ממוצעת בשלושת החודשים האחרונים. תסכימו איתי שזו בדיקה הרבה יותר טובה, אז למה הרופא לא נותן לכם אותה מראש? פשוט, כדי לחסוך כסף. בדרך כלל הבדיקה ניתנת לאנשים חולי סוכרת, או לכאלה שבדיקת הסוכר הרגילה שלהם יצאה מעל הטווח. אם אתם צעירים ובריאים מתחת לגיל 40, רוב הסיכויים שהרופא לא יאשר לכם את הבדיקה. אם אתם מבוגרים יותר, או סובלים מעודף משקל, יש לכם סיכוי גבוה יותר שהרופא יאשר אותה.(הרופאה שלי לא אישרה לי אותה למרות שביקשתי וחפרתי לה על זה…) 4. פרופיל שומנים.בדיקת פרופיל שומנים כוללת את הכולסטרול הכללי, הכולסטרול "הטוב" – HDL, הכולסטרול "הרע" LDL וטריגליצרידים. בחלק מהקופות יש גם מדד שנקרא NON-HDL-CHOLESTEROL . את הבדיקות האלה הרופאים נותנים בדרך כלל בלי בעיה. 5. תפקודי כליות ומאזן משק החלבונים בגוף.גם את זה בדרך כלל אין בעיה לקבל, הבדיקות הןCreatinine, uric Acid, Urea, eGFR, Albumin . הבדיקות הללו נותנות אינדיקציה האם הכליות במצב תקין והאם אנו אוכלים יותר מידי או פחות מידי חלבון בתזונה. 6. תפקודי כבד.כנ"ל כמו תפקודי כליות, בדרך כלל אין בעיה לקבל. אם תפקודי הכבד עולים משמע שהכבד לא מתפקד כמו שצריך או שיש עליו עומס. חלק מתרופות המרשם יכולות לפגוע בכבד ולכן אם התחלתם תרופה חדשה לא מזמן, כדאי לבדוק שהיא לא משפיעה לרעה על הכבד. הבדיקות הם ALT, AST,GGT, Biliribin .הערה כללית – נכון שהרופא יודע אילו בדיקות נכללות בתפקודי כבד, ולכאורה מספיק לבקש ממנו "תפקודי כבד" בלי לפרט את כל הבדיקות, אולם מה לעשות שלפעמים הרופאים "שוכחים בטעות" להכניס את אחת הבדיקות 7. מדדי דלקת.יש 2 מדדי דלקת לא ספציפיים בגוף, CRP ו ESR. לא ספציפיים הכוונה היא שהם לא יודעים להצביע על מיקום הדלקת בגוף, אלא רק לתת אינדיקציה כללית לכך שיש דלקת. מדדי דלקת אילו בדיקות שבדרך כלל הרופא לא ירשום לכם אלא אם תבקשו ממנו.ההבדל בין 2 הבדיקות הללו הוא שCRP הוא מדד רגיש יותר שעולה ויורד במהירות רבה יותר מאשר ESR. כלומר נניח שהיתה לכם דלקת בגוף והיא עברה לפני שבועיים, הCRP לרוב יחזור למצב תקין אבל הESR עדיין לא 8. אלקטרוליטים בדם.האלקטרוליטים החשובים הם נתרן ואשלגן. אשלגן גבוה הוא הרבה פעמים אינדיקציה לתפקוד כליות לקוי. הרופאים נוטים לתת גם בדיקה למגנזיום, סידן ואבץ, שדוקא הרמה שלהם בדם אינה אומרת כלום על הרמה שלהם בתוך התאים ולכן אילו בדיקות כמעט חסרות חשיבות בזמן שגרה. חוסר בסידן מראה על בעיה הורמונאלית, לרוב בעיה בתפקוד בלוטות יותרת התריס, או על תפקוד כליות לקוי. גם זרחן גבוה מעיד לרוב על תפקוד כליות לקוי. 9. ויטמינים.הבדיקות לויטמינים הם B12, ויטמין D וחומצה פולית. בדרך כלל אם אתם אוכלים מספיק פירות וירקות רמת החומצה הפולית שלכם תהיה תקינה, אולם B12 וויטמין D הם שני ויטמינים שחסרים לרוב האוכלוסיה ולכן חשוב לבדוק אותם ולתת טיפול מתאים במקרה של חוסר. לרוב, הרופא לא מאשר לבדוק אותם בתדירות של יותר מפעם בשנה. חשוב מאוד לוודא שהרמה אצלכם תקינה, לכן בקשו מהרופא את הבדיקות האלה בכל פעם. 10. אנזימים שונים.יש כמה אנזימים שחריגה

חוסר איזון הורמונלי ודומיננטיות אסטרוגן

חוסר איזון הורמונאלי הוא ביטוי כללי לרמה גבוהה מידי של הורמונים מסוימים, לעומת רמה נמוכה מידי של האחרים. אחד מחוסרי האיזון הנפוצים ביותר נקרא דומיננטיות אסטרוגן. מהי דומיננטיות אסטרוגן?אסטרוגן הוא שם כולל לקבוצת הורמוני מין שנמצאים אצל כולנו, נשים וגברים. ההורמון ה"מאזן" את האסטרוגן נקרא פרוגסטרון. רמה גבוהה מידי של אסטרוגן מול רמה נמוכה מידי של פרוגסטרון מובילים לחוסר איזון הורמונאלי שנקרא "דומיננטיות אסטרוגן" מהם התסמינים לדומיננטיות אסטרוגן?אצל נשים דומיננטיות אסטרוגן יכולה להתבטא בתסמינים הבאים: • ירידה בחשק המיני• מחזור לא סדיר, מחזור ארוך מידי או קצר מידי• תחושת נפיחות ("אגירת מים")• שדיים רגישים במגע, או שדיים פיברוציסטיים.• תסמונת קדם וסתית: כאבים לפני או בתקופת המחזור, כאבי ראש לפני או בתקופת המחזור, תשוקה גוברת לפחמימות בזמן הזה ונטייה למצבי רוח של רגזנות ודיכאון.• השמנה, בעיקר באזור הבטן והירכיים.• סימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס: חילוף חומרים איטי, כפות ידיים ורגליים קרות, נשירת שיער, עייפות, ערפול מוחי ובעיות שינה.• סרטן השד. יש כמה סוגי סרטן שד, אחד מהם הוא מסוג שמגיב לאסטרוגן, כלומר בגידול יש קולטנים לאסטרוגן וריבוי אסטרוגן בגוף יכול לגרום להתפתחות הגידול. אצל נשים בגיל המעבר, רמות ההורמונים יורדות בלאו הכי, אולם לעיתים הפרוגסטרון צונח בצורה חדה לעומת האסטרוגן שנשאר גבוה יותר. ולכן במצב כזה נשים בגיל המעבר חוות גלי חום, ירידה בצפיפות העצם, יובש בנרתיק, ועליה הדרגתית במשקל. לפעמים התסמינים כה חמורים ומורידים את איכות החיים ואין ברירה אלא לתת פרוגסטרון, בדרך כלל על ידי משחה למריחה חיצונית. אצל גברים, בנוסף לתסמינים המשותפים לגברים ולנשים כמו ירידה בחשק המיני ועייפות, עודף אסטרוגן יתבטא גם בשדיים מוגדלים, ירידה במסת שריר, ובמקרים חריגים גם קושי במתן שתן וסוכרת סוג 2 (סוכרת מבוגרים). מהם הגורמים לדומיננטיות אסטרוגן?• עודף שומן בגוף (זה סוג של ביצה ותרנגולת כיוון שעודף אסטרוגן מוביל לעליה במשקל שמוביל לעודף אסטרוגן).• סטרס. במצבי לחץ וסטרס בלוטת האדרנל מפרישה הרבה הורמוני סטרס כגון קורטיזול ואדרנלין. בטווח הרחוק הדבר גורם לתשישות של בלוטת האדרנל ולכן גם משפיע על תפקוד בלוטת התריס. כל זה מוביל לחוסר איזון הורמונאלי ולדומיננטיות של אסטרוגן.• תזונה לא נכונה: תזונה היא הבסיס לכל. היא הפקטור העיקרי בהשפעה על בריאותנו. תזונה לא מאוזנת, עם מחסור בסיבים, עודף פחמימות ריקות ומחסור בשומנים איכותיים תוביל לדומיננטיות אסטרוגן. בנוסף לכך, מאכלים מן החי מכילים כמות גבוהה של הורמונים ובמיוחד של אסטרוגן, ולכן תזונה עשירה באוכל מהחי יכולה לגרום לדומיננטיות אסטרוגן.• תפקוד לקוי של מערכת החיסון יכול גם הוא להביא לדומיננטיות של אסטרוגן.• חומרים דמויי אסטרוגן שנמצאים במוצרי טיפוח וקוסמטיקה, ובמוצרי פלסטיק. חומרים אלו מחקים את פעילות האסטרוגן וגורמים לשיבוש הורמונאלי. אז איך נטפל בבעיה ונחזור לאיזון הורמונאלי תקין?באופן מתבקש הטיפול בבעיה הוא הסרת הגורמים שיצרו אותה. האפיק המרכזי הוא כמובן שינוי התזונה. הקפדה על אכילה מרובה של פירות וירקות, הימנעות מפחמימות ריקות שלא מכילות סיבים, וצמצום האוכל מהחי למינימום. מניסיוני בקליניקה, לא משנה מה הבעיה הבריאותית שאיתה אתם מתמודדים, מעבר לאכילה בריאה יפתור את הבעיה או לפחות ישפר את המצב לאין שיעור. ירידה בכמות האסטרוגן בגוף תוביל לשיפור תפקוד בלוטת התריס וממילא להרגשה טובה יותר והפחתת העייפות. תזונה טובה יותר גם תוביל לירידה במשקל שיגרום לירידה בכמות האסטרוגן. ביצה ותרנגולת כבר אמרנו? במקרה הזה אני ממליץ לוותר או לפחות להוריד למינימום גם את אכילת הביצים וגם את אכילת התרנגולות וכן את שאר המאכלים מהחי. בנוסף, אני ממליץ על אכילת ירקות ממשפחת המצליבים (כרוב, כרובית, ברוקולי, קייל, קולרבי, צנון וכדומה). הירקות הללו עוזרים לפנות שאריות הורמונים מהגוף. באופן פרדוקסאלי, ירקות מצליבים מכילים חומר שמתחרה עם היוד על הספיגה בגוף. חוסר יוד יכול להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס כיוון שהורמוני התריס מכילים יוד. לכן במקביל לאכילת מצליבים צריך לדאוג לכמות נאותה של יוד בתפריט. עזרה לכבד בתפקוד תקין. תפקידו של הכבד הוא נטרול ופינוי רעלים בגוף, ולכן פעילות תקינה של הכבד חשובה לצורך איזון הורמונאלי. גם העזרה הזו מתחילה בתזונה נכונה, שמכילה מינימום רעלים(שוב הכל מתחיל ונגמר בתזונה נכונה). מעבר לכך, כדאי להימנע מדברים שמכבידים על הכבד כמו קפאין, אלכוהול ותרופות שלא לצורך. כמובן אין כאן קריאה לזרוק את כל התרופות שלכם לפח. הורדת תרופות צריכה להיעשות בשילוב עם הרופא שלכם וכמובן בהתאם למצבכם הבריאותי, אולם עליכם להבין שכל תרופה שאתם נוטלים למחלה כרונית מכבידה על הכבד שלכם. יש גם צמחי מרפא שתומכים בכבד, הידוע שבהם הוא גדילן מצוי, אולם אני ממליץ לא לצרוך אותם על דעת עצמכם אלא רק בהתייעצות עם איש מקצוע. פעילות גופנית. פעילות גופנית תורמת לאיזון הורמונאלי, לפינוי רעלים מהגוף וכמובן לירידה במשקל, לכן ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר תעזור לטיפול בבעיה. בכלל, פעילות גופנית חשובה לבריאות הגוף לא פחות מתזונה נכונה והיא גם מורידה את רמת הסטרס בגוף (זה היה ספויילר לסעיף הבא). אני ממליץ לכם להתעמל באופן קבוע על מנת לשמור על גוף בריא. מצאו לעצמכם פעילות שאתם נהנים ממנה כדי שתוכלו להתמיד בה לאורך זמן. הימנעות מסטרס. בעולם לחוץ כמו שלנו נדמה שאי אפשר לברוח מהסטרס והוא פוגש אותנו בכל מקום. אולם עדיין יש מה לעשות בנידון. הפסקה של 5 דקות פעמיים ביום כדי לתרגל נשימות עמוקות(נשימות סרעפתיות) יכולה להשפיע מאוד לטובה על רמת הסטרס בגופכם. מעבר לכך, נסו לפנות לכם בלו"ז היומי זמן איכות עם עצמכם לעשות דברים שאתם אוהבים ושגורמים לכם לצחוק וחיוך. גם חיבוק ממושך עם אדם אהוב משחרר בגוף חומרים שמורידים את רמת הסטרס. פעילות גופנית גם כן תורמת להורדת רמת הסטרס. הימנעות מחומרים שהם משבשים הורמונאליים דמויי אסטרוגן. כאמור, חומרים אילו נמצאים בעיקר במוצרי הטיפוח שלנו כגון סבונים, משחות שיניים, קרמים, דאודורנטים קרם הגנה וכדומה. כדאי להשתמש במוצרי טיפוח טבעיים, ולהימנע מדאודורנט שמכיל Anti Prespirant. דבר נוסף, חלק גדול ממוצרי הפלסטיק מכילים חומרים דמויי אסטרוגן. הידוע שבהם הוא BPA (ביספינול איי). הימנעו מלחמם אוכל בקופסאות פלסטיק, ובכלל , עברו לאחסן אוכל בקופסאות זכוכית. אל תשתמשו בשקיות קוקי, אל תחממו אוכל עם ניילון נצמד ואל תשתמשו בבקבוקי פלסטיק, אלא עברו לבקבוקי זכוכית או נירוסטה. גם שימוש בתבניות וניר אלומיניום אינו בטוח כיוון שהאלומיניום זולג לתוך האוכל ונכנס לגוף שלנו. לסיום, אני רוצה להקדיש פסקה נפרדת לגלולות למניעת הריון. גלולות למניעת הריון מכילות גם אסטרוגן וגם פרוגסטרון סינתטיים. הגלולה מעכבת ייצור של הורמונים אחרים שגורמים לביוץ וגם מקשה על הזרע להגיע לרחם. לגלולות למניעת הריון יש תופעות לוואי רבות. הן מעלות את הסיכון להתקפי לב ושבץ ואת הסיכון לסרטן השד. בנוסף הן מרוקנות חלק ממאגרי הויטמינים והמינרלים בגוף ויכולה להיות להן גם השפעה על בלוטת התריס. נשים רבות משתמשות בגלולות

אורגני או לא אורגני?

"אבל אני לא אוכל אורגני, זה נורא יקר" הוא אומר לי."אז אם אני אוכל הרבה פירות וירקות כמו שאתה מציע לי אני אכניס לגוף מלא חומרי הדברה, זה לא בעייתי?" מה אתם אומרים, האם זה נכון? אילו מאכלים חשוב להקפיד לקנות אורגני ואילו פחות? מוזמנים ללחוץ על הלינק ולקבל את התשובות. https://www.facebook.com/liron.lasser/media_set?set=a.10155977524133794&type=3

מהו הכלי העצמתי ביותר לריפוי?

במאמר הזה אדבר על הכלי העצמתי ביותר לריפוי – הצום. זהו מאמר שפורסם בדף הפייסבוק שלי בשני חלקים. כיוון שגוגל לא אוהב שמשכפלים תוכן, הנה הקישורים לקריאת המאמר ישירות מתוך פייסבוק (גם מי שאין לו חשבון פייסבוק יכול לקרוא) את החלק הראשון אפשר לקרוא בלחיצה כאן ואת החלק השני – בלחיצה כאן

מה רמת הדלקתיות בגופכם?

הנה קישור למאמר שכתבתי בפייסבוק על רמת הדלקתיות בגוף. גוגל לא אוהב שמשכפלים תוכן בשני מקומות לכן אני לא מעתיק לכאן את המאמר אלא שם קישור אליו בפייסבוק. תהנו! https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156298537588794&set=a.10150168927333794.306966.754368793&type=3&theater

מהי התרופה האולטימטיבית לכל מחלה?

אם הייתי שואל אתכם מהי התרופה האולטימטיבית, כזו שעוזרת במגוון גדול של מצבי חולי, בטוחה לשימוש וגם זולה באופן יחסי, רובכם הייתם עונים בוודאי שאני מתכוון לאקמול. חלקכם אולי הייתם חושבים שאני מתכוון דווקא לוויטמין סי. אולם לא לאף אחד מאלה התכוונתי, וספק אם מישהו מכם הקוראים היה יודע שכוונתי היא ליוד. כן, אותו מינרל שאנו מכירים כמחטא פצעים על העור. בעבר השתמשו ביוד, בשימוש חיצוני ופנימי כאחד, כדי לטפל במצבים הרפואיים הבאים: בעיות בבלוטת התריס טרשת עורקים עגבת מיומות ברחם הרעלת כספית, עופרת וארסן פרוסטטה מוגדלת קדחת ברונכיטיס השמנת יתר דיכאון כאבי חזה אקזמה מלריה שחלות פוליציסטיות ראומטיזם דלקת שקדים שיעול סוכרת לחץ דם נשירת שיער פיברומיאלגיה עייפות ערפול מוחי עור יבש אלרגיה בעיות חניכיים פסוריאזיס ועוד. אפשר לראות שמגוון המצבים הרפואיים כאן גדול מאוד. כמו כן רוב התופעות שונות אחת מהשנייה ואין ביניהן קשר. למרות זאת הטיפול נעשה באופן דומה. חשוב להבין גם שאם יוד עוזר לריפוי כל אלה המשמעות היא שחוסר יוד בגוף יכול לגרום להופעה של מצבים רפואיים אלו. השימוש ביוד בעבר ישנם עדויות עתיקות מאוד על שימוש ביוד לרפואה. היוד מופיע בספרי הדרכה רפואיים של תרבויות עתיקות לפני 3000 שנה ואף מוקדם מכך. בעבר היוד מוצה מאצות ובשנת 1811 היוד התגלה ובודד כחומר בפני עצמו. מאז השימוש ביוד התפשט באופן ויראלי ברחבי העולם . הצייר הנודע ואן גוך, שחלה בעגבת כתב מכתב לאחיו ובו הוא מספר לו עד כמה היוד שיפר את מצבו. רופאים המליצו לנשים עם ציסטות בחזה למרוח עליו יוד כדי להעלים את הציסטות וחלקם אף הזריק יוד לחזה של מטופלות על מנת להעלים את הציסטות. בתחילת המאה ה20 התחילו להוסיף יוד למלח שולחן בארצות הברית, וזה לבדו גרם להפחתת הבעיות בבלוטת התריס באוכלוסייה באופן משמעותי. באחד הכפרים בסין התחילו להכניס יוד באופן קבוע למי הנהר המקומי ששמשו גם כמי השתיה של התושבים, גם להשקיה וגם כמי השתיה של חיות המשק. לאחר שנה מתחילת הפרויקט תמותת התינוקות ירדה בחצי, הגובה הממוצע של בני ה5 בכפר עלה בעשרה ס"מ ומנת המשכל הממוצעת של הילדים שנולדו לאחר תחילת הפרויקט עלתה ב16 נקודות . אז מה קרה מאז ועד היום? למה אנחנו כמעט לא משתמשים כיום ביוד? אחרי מלחמת העולם השנייה, הומצא הפניצילין שהחליף את היוד בטיפול בזיהומים והוריד מעט את הקף השימוש ביוד, אולם הסיבה ל"יודופוביה" ששוררת כיום בקרב הרופאים היא מאמר שכתבו שני מדענים בשם יאן וולף וישראל צ'ייקוב בשנת 1948. במאמר הם טענו שמחקר שהם עשו על חולדות הראה שכמות גדולה של יוד יכולה לעצור או להאט את פעילות בלוטת התריס. המאמר התפשט כמו אש בשדה קוצים אצל הרופאים באותה תקופה ומסקנותיו אף נכנסו לספרי לימוד הרפואה של אותו זמן תחת השם "אפקט וולף-צ'ייקוב". וולף, שעבר בינתיים לעבוד במכון הלאומי לבריאות בארה"ב, עזר להשערה שלו ושל צ'ייקוב לקבל גושפנקא חזקה יותר. עקב כך פסק היוד מלשמש כתרופה אוניברסלית לכל מחלה והרופאים פתחו פחד משימוש ביוד במינונים גבוהים. כיום קצובת היוד היומית המומלצת למבוגר היא 150 מיקרוגרם כאשר לנשים הרות או מניקות ההמלצה היא לצרוך 290 מק"ג. יש לציין שיפנים שאוכלים תזונה יפנית מסורתית שמשלבת כמות גדולה של אצות צורכים כ13 מיליגרם יוד ביום, כלומר פי 85 בערך מהקצובה היומית המומלצת. שיעור הנשים החולות בסרטן איברי הרבייה (שד, רחם ושחלות) ושיעור החולים בבעיות שונות הקשורות לבלוטת התריס ביפן הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי.   גבירותי ורבותי, המהפך! בשנת 2000 ד"ר גיא אברהם שהוטרד מהסתירה בין אפקט וולף צ'ייקוב ובין נתוני העבר שהראו הצלחה יפה מאוד של ריפוי מחלות על ידי מתן יוד במינונם גבוהים, החליט לחקור את הנושא. ביחד עם ד"ר ג'ורג' פלצ'ס ועם ד"ר דייויד בראונשטיין הוא הקים פרויקט מחקר שבמסגרתו הם טיפלו באלפי מטופלים בעזרת מינונים גבוהים של יוד בהצלחה מרובה. הפרויקט הזה יקרא לימים בשם "פרויקט היוד". במסגרת הפרויקט גיבשו השלושה פרוטוקול לתיסוף יוד במינונים גבוהים, עד 50 מיליגרם ליום, שכולל גם כמה תוספים נלווים(אפרט על כך בהמשך). בשנת 2005 , ד"ר אברהם כתב מאמר שמסביר את הטעויות בהשערת וולף וצ'ייקוב ואת הסיבות שבגללם הם הגיעו למסקנה המוטעית שעודף יוד יכול לפגוע בבלוטת התריס. באותה שנה דר פלצ'ס הציג את מסקנות המחקר שלהם בוועידה לחקר הסרטן בלוס אנג'לס ושנה לאחר מכן ד"ר בראונשטיין פרסם ספר בנושא היוד שמסכם את הפרויקט המשותף. בספרו כותב ד"ר בראונשטיין שהם עשו בדיקת רמות יוד בגוף לכ6000 מטופלים ול96% מהנבדקים נמצאו רמות יוד נמוכות מידי. פרויקט היוד התחיל לקבל תהודה, ומאז ואילך פרוטוקול תיסוף היוד נוסה בהצלחה על ידי עשרות אלפי משתמשים ברחבי העולם בהצלחה מרובה, וגרם לאותם אנשים להירפא ממגוון גדול של מחלות ותסמינים ולשפר דרמטית את איכות חייהם. אז למה דוקא יוד? בנקודה זו של המאמר אתם (אולי) שואלים את עצמכם למה דווקא יוד, ולמה במינונים כל כך גבוהים? אולי אם החבר'ה מפרויקט היוד היו בודקים כמות של מינרלים אחרים בגוף גם בהם היה מתגלה חוסר אקוטי אצל רוב האוכלוסיה? מה עם אבץ, מגנזיום, כרום, מולבידיום ועוד עשרות מינרלים שהגוף שלנו צריך? למה דוקא יוד? אז ככה: בטבלה המחזורית שמוצגת כאן אפשר לראות את היוד, שמיוצג על ידי האות I ועל ידי המספר האטומי 53. כל האטומים בטור של היוד , שצבועים בצבע צהוב הם ממשפחת ההלוגנים. חלקם נדירים מאוד בטבע, אולם שלושה מהם אנחנו מכירים היטב – כלור, ברום ופלואור. בגלל המבנה הדומה של כל ההלוגנים הם מתחרים בגוף על אותם קולטנים. כלומר חשיפה גדולה יותר לכלור, ברום ופלואור תמנע מהיוד להיספג בגוף ולכן תפחית את כמות היוד בגופינו. בבדיקות שעשה המרכז הלאומי לבריאות בארה"ב הוא מצא שכמות הפרשת היוד בשתן של האדם הממוצע בשנים 1971-1974 היתה גבוהה פי שתיים מאשר זו שבשנת 2000. בדרך כלל, ככל שרמת החומר בשתן גבוהה יותר הדבר מעיד על כך שרמתו בגוף גבוהה יותר. כלומר רמת היוד הממוצעת באוכלוסייה ירדה באופן משמעותי מתחילת שנות ה70 של המאה הקודמת ועד שנת 2000. למה? עד תחילת שנות ה70 המאפיות היו מוסיפות תרכובת של יוד ואשלגן למאפים כמשפר אפיה. פרוסת לחם הכילה בממוצע כ150 מק"ג יוד(שזו הקצובה היומית המומלצת כיום!). רוב האוכלוסיה, שאוכלת כמה פרוסות לחם ביום, היתה מקבלת כמות יפה של יוד. אולם באמצע שנות ה70, כנראה בגלל אפקט וולף – צ'ייקוב, הוצא משפר האפייה הזה משימוש מסחרי והוחלף ב… משפר אפיה שמכיל ברום. אמנם באותו זמן היה נהוג להוסיף יוד למלח שולחן, אולם ספיגת יוד ממלח שולחן היא מועטה ואינה יכולה לספק את כמות היוד שאנו צריכים. בנוסף, הברום נמצא כמעט בכל דבר מסביבנו. בין היתר הוא

מה עוצר אותכם?

עצירות נקראת גם "אם כל המחלות" כיוון שמעבר לתחושת הנפיחות והכאבים שמתלווים אליה היא אחד הגורמים להיווצרות מחלות ובעיות קשות בגוף. כידוע, הגוף שלנו מנקה ומסלק רעלים כל הזמן. אחת הדרכים העיקריות של הגוף להוציא החוצה רעלים היא דרך הצואה. כאשר אין יציאות הרעלים נשארים בגוף ויכולים לגרום לנזק. כמות היציאות התקינה ביום היא בין אחת לשלוש. פחות מיציאה אחת ביום מעידה על בעיה. גם ריבוי יציאות מראה על עיכול לאת תקין וגורם לבעיה בספיגת הערכים התזונתיים מהמזון. הצואה מתקדמת במעי הגס לעבר פי הטבעת על ידי שרירים שנקראים שרירים פריסטלטים. השרירים הללו מיצרים תנועה גלית במעי הגס וככה גורמים לצואה לזוז קדימה עד שהיא מגיעה לפי הטבעת ואז יוצאת.   מהם הגורמים לעצירות? הסיבה העיקרית לעצירות היא צואה קשה ודחוסה שדורשת מהשרירים הפריסטלטים יותר מאמץ לדחוף אותה, ולכן לוקח לצואה יותר זמן להתקדם. המטרה היא שהצואה תהיה אוורירית ועם נפח גדול יותר כדי שהיא תוכל להתקדם מהר יותר לכיוון פי הטבעת. כדי לגרום לצואה להיות כזו אנחנו צריכים לאכול אוכל שמכיל סיבים תזונתיים. הסיבים מזרזים את התהליך ומשחררים את העצירות. סיבים תזונתיים נמצאים בכל מאכל מהצומח, פירות ירקות, דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים. אבל, חיטה לבנה שממנה עושים קמח לבן היא חיטה שהסירו ממנה את המעטפת החיצונית, שבה נמצאים כל הסיבים ולכן במוצרי קמח לבן או אורז לבן אין סיבים. לכן, אכילת אוכל שמכיל דגנים לבנים יכול לגרום לעצירות. כיום אפשר למצוא בחנויות מוצרים כמו סובין חיטה. הסובין הוא למעשה רק הקליפה של החיטה, כלומר רק החלק שבו יש סיבים. תסכימו איתי שזה אבסורד לקלף את החיטה ולמכור לציבור מוצרי קמח לבן, ובמקביל למכור מוצרי סובין בטענה שאין לנו מספיק סיבים באוכל ושצריך להשלים את החסר בעזרת מוצר עשיר בסיבים. למעשה גם עודף סיבים יכול לגרום לבעיות במעיים, ולכן אני ממליץ לא להתקרב למוצרי הסובין למיניהם. מי שתזונתו מבוססת על מאכלים מהצומח שלא עברו עיבוד והוצאת הסיבים, בדרך כלל לא יסבול מעצירות, וגם לא מעודף סיבים. אמנם אנשים עם בעיות מעיים שונות יכולים לסבול מאכילת מזון עם סיבים אולם הפתרון הוא לא להפסיק לאכול סיבים אלא בשלב ראשון לפתור את הבעיה על ידי שיקום מערכת העיכול (יתכן שזה יצריך המנעות מסיבים למשך זמן מה), ואחכ לחזור בהדרגה לאכילת סיבים. מוצרים מן החי, בשר, עוף, ביצים, דגים ומוצרי חלב אינם מכילים סיבים בכלל. לכן אכילה של מזון מהחי יכולה לגרום לעצירות. סיבה נוספת לעצירות היא חולשה של השרירים הפריסטלטים שלא מצליחים לעשות את העבודה. חולשה של השרירים הללו יכולה להיגרם עקב שימוש קבוע בחומרים משלשלים או בחוקנים למשך זמן ממושך. בשמן שימוש באילו, השרירים הפריסטליטים לא נדרשים לעבוד ולכן, כמו כל שרירי אחר שלא פועל, הם נחלשים. כלומר חומרים משלשלים וחוקנים אולי מקלים עלינו ואף עוזרים לגוף לפנות רעלים, בטווח הקצר, אולם גורמים לנו נזק בטווח הארוך. עוד סיבה לעצירות היא אכילה מועטה. כאשר אנו אוכלים, אחת התגובות של הגוף לכך היא לפתוח את השסתום בין המעי הדק למעי הגס, כדי לפנות מקום במעי הדק לאוכל שיגיע. עקב כך נכנס עוד חומר למעי הגס שדוחף קדימה את מה שכבר נמצא בפנים וזה גורם לנו ליציאה. אפשר לראות למשל אצל תינוקות שכמעט מיד אחרי כל ארוחה או הנקה יש להם יציאה. הדבר קורה כיוון שבזמן ההנקה הגוף פותח את השסתום ומעביר עוד חומר למעי הגס וזה גורם ליציאה. כאשר אנחנו אוכלים מעט מידי, הגוף לא מרגיש צורך לפנות מקום לארוחה הבאה ולכן קצב כניסת תוצרי הפירוק של האוכל למעי הגס הוא איטי יותר ותדירות היציאות קטנה. כאשר יש עצירות בכל זאת, איך אפשר לשחרר אותה? הטיפול מתחלק לשני חלקים, התזונתי והמכאני. במישור התזונתי: לשתות מים על הבוקר, קצת יותר ממה שצריך, זה מזרז את העיכול. להמעיט כמה שאפשר באוכל מהחי ובגלוטן כי הם גורמים לעצירות. לא לאכול גרעינים של פירות כגון רימון וסברס, הם יכולים לגרום אפילו לסתימת מעיים אם אוכלים מהם בכמות גדולה. אנשים ללא בעיות עיכול או עצירות יכולים לאכול מהם, אולם לא בהגזמה. יש פירות וירקות שמעודדים יציאות כגון פפאיה, מנגו, אבטיח, מלון, ענבים(עדיף ללא קליפה) וסלק, רצוי לאכול מהם בזמן עצירות. להשרות שזיפים מיובשים במים, לשתות את המים ולאכול את השזיפים לאכול פקטין הדרים. הפקטין זוהי הקליפה הלבנה הדקה שעוטפת את הפרי מתחת לקליפה החיצונית העבה. במישור המכאני תרגילים לחיזוק שרירי הבטן התחתונה יעזרו גם לפעילות התקינה של השרירים הפריסטלטים לעשות פעילות גופנית עם ויבראציות ותנועה לגוף כגון ריצה, קפיצה בחבל, טרמפולינה לתרגל "שיטת פאולה". זוהי שיטה שפותחה על ידי אישה בשם פאולה ורבורג, שעובדת על חיזוק השרירים הטבעתיים בגוף. צריך לציין שלפעמים העצירות מתפתחת על רקע נפשי. הקשר בין גוף לנפש הוא עובדה מדעית, שיש עליה הסכמה רחבה בעולם הבריאות. לכן, אם הטיפול הגופני לא עוזר, צריך לתת את הדעת למניע הנפשי, ואם צריך אז גם ללכת לטיפול על מנת למצוא את הסיבה הנפשית לעצירות ולטפל בה. ולסיום ולא פחות חשוב, ישיבה נכונה בשירותים. שימו לב לתמונה הזו. האסלה המודרנית גורמת לנו לשבת בתנוחה שמקשה על הצואה לצאת החוצה. התנוחה הטובה יותר היא תנוחת כריעה. כיוון שבתי השימוש שלנו הם עם אסלות , ולא מאפשרים תנוחת כריעה, יש שני פתרונות לעניין. הראשון, לעמוד על האסלה ולכרוע, כמו בתמונה. הפתרון השני הוא לשים שרפרף מתחת לרגליים כאשר יושבים על האסלה. השרפרף יגרום לברכיים לעלות ולהתקרב לחזה, בדומה לתנוחת הכריעה הראשונה. לסיכום, אם יש לכם עצירות טפלו בה באופן מידי ואל תחכו אפילו יום אחד. יציאות תקינות הן תנאי הכרחי לבריאות טובה

מהי התרופה המסוכנת ביותר וגם הנפוצה ביותר?

אם אשאל אתכם מהם התרופות שנצרכות על ידי הציבור בארץ באופן קבוע ויומיומי בכמות הגדולה ביותר, בוודאי תענו לי שאילו תרופות לטיפול בסוכרת או להורדת לחץ דם. בפועל כדורים להורדת החומציות בקיבה הם הכדורים הנפוצים ביותר. תרופות כגון אומפרדקס, לוסק, לנטון, נקסיום , זאנטק, פמוטידין, טאמס ודומיהם נצרכות תדיר על ידי חלק גדול מהאוכלוסיה באופן יומיומי. הרופאים לא מהססים לרשום למטופלים כדורים אילו ללא הבחנה, גם אם המטופל רק מתלונן על צרבת קלה, או על אי נוחות אחרי האוכל. מעבר לכך, למרות שיש הרבה אנשים שנרתעים מלקחת תרופות כאלו ואחרות הרי שכדור קטן להורדת חומציות הקיבה לא נתפס בעיניהם כמשהו בעייתי. במאמר הזה אני רוצה להסביר לכם למה הכדור התמים הזה, שלכאורה רק משמש לטיפול נגד צרבות או החזר ושטי (ריפלוקס) הוא לא כל כך תמים, אלא גורם לכם נזק רב. אני רוצה לפתוח בהסבר קצר על תפקיד חומצת הקיבה בתהליך העיכול. כידוע המזון שלנו מורכב מפחמימות, חלבונים ושומנים. כל אב מזון מתעכל בצורה אחרת ובמקום אחר במערכת העיכול ודורש תנאים מסוימים לעיכול מיטבי. פחמימות צריכות סביבה בסיסית, ולכן העיכול שלהם נעשה בעיקר בפה, ובמעי הדק. עיכול הפחמימות מתחיל כבר בפה. הרוק שלנו, שהוא בסיסי, מפריש אנזימים שמתחילים לעכל את הפחמימה. חלבונ ים לעומת זאת, צריכים סביבת עיכול חומצית ולכן עיקר העיכול שלהם נעשה בקיבה. הסביבה בקיבה היא חומצית מאוד, והיא זאת שגורמת לעיכול החלבונים. דמיינו את החלבון כשרשרת ארוכה מאוד של חרוזים בכל מיני צבעים, שנמצאת במצב מקופל ומסובך, העיכול פותח את הקיפולים והקשרים בשלב הראשון, ובשלב השני הוא מפריד את החרוזים אחד מהשני. תוצר העיכול התקין הם חרוזים בודדים, שנקראים חומצות אמינו. החומצות הללו נספגות במעי הדק שלנו. נחזור לבעיה שלנו. נהוג לחשוב שלאנשים שסובלים מצרבות או ריפלוקס יש עודף חומציות בקיבה ולכן החומציות הזו עולה במעלה הושט וגורמת לכך. האמת היא שרוב האנשים שחווים תופעות של צרבות או ריפלוקס סובלים דווקא מתת חומציות בקיבה! במיוחד אנשים מבוגרים. הקיבה שלהם לא מפרישה מספיק חומצה או שרמת הpH של החומצה גבוה, כלומר החומצה לא חומצית מספיק. בואו ננתח את המצב. כאשר יש יתר חומציות המצב ברור. עודף החומצה עולה במעלה הקיבה והושט וגורם לצרבת או לריפלוקס. אולם, מה קורה במקרה של תת חומציות? ובכן במקרה של תת חומציות בקיבה האוכל לא מתעכל כמו שצריך. לכן, הוא עובר לאט יותר לתחנה הבאה (התריסריון), נשאר זמן רב יותר בקיבה והוא גם יכול לתסוס. כל הבלאגן הזה גורם לאוכל ולחומצת הקיבה לעלות למעלה ואנו נרגיש צרבת או ריפלוקס. לכן מתן כדור לדיכוי החומציות בקיבה אמנם יעזור לנו לדכא את החומציות ואת הצרבת. אולם באופן אירוני, במקרה הזה אנחנו צריכים דווקא יותר חומצה בקיבה ולא פחות! אנחנו אכן נרגיש טוב יותר בטווח הזמן המידי, אולם הכדור רק יפגע בעיכול שלנו ולא ישפר אותו, ואף יחמיר את הבעיה בטווח הרחוק. איך נדע אם אנו סובלים מעודף חומציות או מתת חומציות? הקיבה מפרישה חומצה אפילו כשלא אכלנו, כאשר אנחנו רעבים או אפילו למראה אוכל. לכן, אם אנחנו מרגישים את הצרבות על בטן ריקה רוב הסיכויים שהבעיה היא עודף חומציות. לעומת זאת אם התחושה מופיעה אחרי האוכל רוב הסיכויים שזו תת חומציות, כוון שהתופעה מצביעה על עיכול לא טוב של המזון. כעת, ברצוני להסביר על ההשלכות של הפגיעה בעיכול ולדבר על הנזקים הנוספים של הכדור. פגיעה בעיכול משמעותה ספיגה פחות טובה של רכיבים תזונתיים מהאוכל. מעבר לחשיבות של אכילה בריאה, יש חשיבות לא פחותה לספיגה טובה של רכיבים תזונתיים מהאוכל. לכן למשל נעדיף לאכול קטניות מונבטות על פני לא מונבטות וכדומה. כאשר אנו נוטלים כדור להורדת החומציות, העיכול שלנו נפגע באופן יומיומי ואתו הספיגה. אנו יכולים להגיע בקלות למצב של חוסרים תזונתיים למרות שאכלנו בריא! בנוסף, חלק מהויטמינים והמינרלים שבמזון קשורים למולקולת חלבון וכדי להשתמש בהם הגוף צריך להפריד בינם לבין החלבון. כאשר רמת החומציות נמוכה, חלק ממולקולות החלבון לא מופרדות ולכן הגוף לא יכול להשתמש ברכיבים התזונתיים הללו וזה גורם לחוסר בויטמינים ומינרלים בגוף . דבר נוסף, כאשר האוכל, ובמיוחד החלבון, לא מתעכל כמו שצריך בקיבה, הוא עובר לתחנה הבאה לא מעוכל. החלבון אמור להגיע למעי הדק מפורק לגמרי, בצורה של חומצות אמינו, כלומר כחרוזים בודדים. אולם בגלל הפגיעה בעיכול הוא מגיע לפעמים כשרשרת קצרה של כמה חרוזים מחוברים. בשפה מקצועית השרשרת הזו נקראת פפטיד. הפפטידים לא יכולים להיספג במעי והגוף לא יכול להשתמש בהם. אולם, במקרה שאנו סובלים גם ממעי דליף, הפפטידים הללו כן יצליחו לעבור דרך המעי ולהגיע למחזור הדם. במקרה הזה הם יכולים לגרום לנו לפתח אלרגיה למזונות שונים, ותופעות שונות כגון מעי רגיז, נפיחות וכדומה. הנה רק מקצת מנזקי הכדורים להורדת חומציות בקיבה: 1)הכדורים גורמים לחוסר בויטמין A, שעוזר לראיה, למניעת סרטן ועוד. ולחוסר בביוטין (B7). שעוזר למראה העור, מונע נשירת שיער, מאזן כולסטרול וסוכר, ועוד. 2)הכדורים עלולים לגרום לחוסר בסי דן ולכן להתפתחות של אוסתיאופורוזיס. 3)הכדורים גורמים לחוסר בחומצה פולית, ברזל וויטמין B12, שיכול לגרום לטרשת עורקים, סרטן צוואר הרחם, דיכאון, עצבנות, עייפות, בעיות נוירולוגיות, אנמיה ועוד.. 4)הכדורים גורמים לחוסר במגנזיום שיכול להוביל לעליה בלחץ דם, לדיכאון, הפרעות קשב וריכוז, והתכווצויות שרירים. 5)הכדורים גורמים לחוסר במלטונין שמוביל לנדודי שינה או שינה לא טובה ולעליה בסיכון לחלות בסרטן השד או הערמונית. 6)הכדורים גורמים לחוסר בסלניום, שיכול לגרום לבעיה בבלוטת התריס ולהתפתחות של תת פעילות או יתר פעילות של הבלוטה, בשילוב העלאת רמת הנוגדנים לבלוטה (מחלת השימוטו או גרייבס). 7)מחקרים שנעשו מראים שלקיחת תרופות סותרי חומצה במשך זמן רב מעלים את הסיכון לדמנציה. 8) הורדת רמת החומציות יכולה לגרום לשגשוג של חידק ההליקובקטר הפילורי בקיבה, שיכול לגרום לכיב קיבה ואף לסרטן בקיבה. בנוסף, חומציות הקיבה היא קו ההגנה הראשון שלנו מפני חיידקים במזון שלא מסוגלים לשרוד את החומציות הגבוהה בקיבה. כאשר החומציות נפגעת חלק מהחיידקים יצליח לעבור הלאה וזה פוטנציאל למחלות ולבעיות עיכול. בקיצור, אין כמעט בעיה רפואית שאי אפשר להאשים בה את הכדור התמים הזה… עוד נקודה חשובה שברצוני להדגיש: לאחרונה אנו רואים יותר ויותר אנשים שעוברים ניתוח לקיצור קיבה ומשילים ממשקלם עשרות קילוגרמים. ניתוח קיצור קיבה על סוגיו השונים נראה לנו כמו הוקוס פוקוס או קיצור דרך להרזיה. בפועל אחד מתופעות הלוואי הפחות מדוברות של הניתוח הזה (מעבר לסיכונים כמו בכל ניתוח רגיל) היא תפקוד לקוי של הקיבה. חומציות הקיבה נפגעת ואיתה גם איכות העיכול, וכל הסיכונים שפירטתי לעיל שנובעים מנטילת כדורים להורדת חומצת הקיבה קיימים גם כן לאחר ניתוח לקיצור קיבה. אז מה לעשות כדי להתמודד עם הצרבות ולהיגמל מהכדורים? 1)להפסיק לעשן ולהפסיק לשתות קפה. הניקוטין מגרה את

איך לקרוא כתבות בריאות בעין ביקורתית כדי שלא יעבדו עליכם?

את המאמר הזה אני כותב כי פנו אלי בשבוע האחרון כמה אנשים ששאלו אותי האם קראתי את הכתבה בעיתון הארץ על הלחם. הכתבה מביאה מחקר שנעשה במכון ויצמן. זוהי הכותרת בעיתון(או באתר) הארץ: חוקרי מכון וייצמן: לחם בריאות לא בריא לכולם מחקר חדש גילה כי הלחם הלבן מושמץ ללא סיבה: תגובת מערכת העיכול לסוג הלחם היא אישית, ובחצי מהמקרים אף נטתה לרעת לחם הבריאות. אז מה עומד מאחורי ההבדלים? אם מעניין אתכם לקרוא את הכתבה בשלמותה הנה הקישור לכתבה עיתון הארץ אינו עיתון "לכל אחד", כי הרי הוא "עיתון לאנשים חושבים" ולא לכולם יש יכולת, זמן או חשק לחשוב. ללא קשר לנטייה הפוליטית של העיתון, הכתבות שמתפרסמות בו בנושאי בריאות הן ברמה גבוהה פי כמה מאשר בכל עיתון אחר. גם הכתבה הזו ארוכה ומפורטת ואפילו מסבירה בפירוט את הניסוי שנעשה במחקר ואת מסקנות החוקרים. הכתבה הזו עשתה הד מאוד גדול בקרב הציבור, כי זו כתבה "שוברת מיתוסים" לכאורה. ושוברת אותם לצד הטוב. כלומר, כולם יודעים שלחם מלא בריא הרבה יותר מלחם לבן (אולם טעים הרבה פחות…), והנה באה כתבה שטוענת שזה לא נכון. ולמה זה כל כך חשוב ? כי עכשיו אתם יכולים להפסיק לאכול לחם מלא, ולחזור ללחם הלבן, הלחמניות והפיתות הטעימות שהייתם אוכלים פעם. או אם אתם גם ככה אוכלים את כל זה, עכשיו אפשר לעשות זאת ללא נקיפות מצפון. אני בטוח שרוב האנשים לא קראו את הכתבה, אלא רק את הכותרת שלה, או שהם שמעו על הכתבה מאנשים אחרים שקראו אותה, או שקראו רק את הכותרת שלה. כאן מתחילה הבעיה. למה? כי מסקנות הכתבה לא דומות למה שכתוב בכותרת. מי שטרח לקרוא את הכתבה מצא בסופה משפט שנאמר על ידי החוקרים ש "אין להסיק שהמחמצת חסרת ערך בריאותי או זהה ללחם לבן". כלומר הכותרת סותרת את מסקנות המאמר. מסקנות המאמר לא טוענות שאין הבדל בין לחם מלא ללחם לבן, בניגוד לכותרת שטוענת ש"הלחם הלבן מושמץ ללא סיבה". השאלה המתבקשת היא למה והתשובה ברורה מאליה. כיום בעידן הרייטינג ובעידן סף הגירוי הגבוה של הקוראים, חייבים כותרת חזקה, כזו שתמשוך את הקוראים לקרוא, גם אם הכותרת לא אומרת את כל האמת. אני מודה שגם אני מנסה לתת למיילים שאני שולח לכם כותרת שתמשוך את העין ותגרום לאחוזי פתיחה גבוהים של המייל. אולם אני, בניגוד לעיתון, לא כותב מסקנות מוטעות שעלולות להשפיע לרעה על הבריאות שלכם. כעת, ברצוני לנתח בקיצור נמרץ את הכתבה, שנראית לכאורה מאוד רצינית ומבוססת. גם מי שקרא את הכתבה עד הסוף והבין את מסקנות החוקרים צריך להבין האם המחקר שנעשה הוא אמין. האם הוא עומד בסטנדרטים מקצועיים, וחשוב מכל, האם המסקנות שלו נכונות . אתאר את הניסוי בקצרה: החוקרים לקחו 20 איש, שאוכלים לחם באופן קבוע והוא מהווה כ10% מסך צריכת הקלוריות היומית שלהם וחילקו אותם ל2 קבוצות. לפני תחילת הניסוי החוקרים לקחו בדיקות דם מקיפות מכל אחד וגם עשו מיפוי מלא של חיידקי המעי שלהם (עוד על חיידקי המעי ואיך לשפר את פלורת המעי שלנו תוכלו לקרוא במאמר שכתבתי על החיידקים כאן) . קבוצה אחת אכלה לחם לבן במשך שבוע, והשניה אכלה לחם מחמצת מחיטה מלאה במשך שבוע. החוקרים העלו את כמות הלחם בתפריט של המשתתפים ל 25% מסך הקלוריות. כעבור שבוע המשתתפים חזרו לשיגרת יומם ולתפריט הרגיל שלהם למשך שבועיים. אחרי שבועיים הם חזרו לניסוי, כאשר הקבוצה שאכלה לחם לבן עברה לאכול לחם מחמצת מחיטה מלאה והקבוצה שאכלה לחם מחמצת מחיטה מלאה עברה לאכול לחם לבן. במשך כל זמן הניסוי המשתתפים חוברו למכשירי מדידה ואיסוף נתונים, שעקבו אחר שינויים ברמות הסוכר, סידן, ברזל, מגנזיום, שומן, רמות הכולסטרול ואנזימי הכליות והכבד. כמו כן, נבדקו סימנים לדלקת ונזק לרקמות, ונבדק גם הרכב חיידקי המעי של המשתתפים לפני המחקר, במהלכו ובסיומו. תוצאות המחקר היו מפתיעות לכאורה, הממצא המפתיע הראשון הראה שלחלק מהמטופלים הלחם הלבן העלה את הסוכר בדם במהירות גבוהה יותר מאשר הלחם מחיטה מלאה, כפי שהיינו מצפים שיקרה, אולם לחלקם דווקא הלחם המלא העלה את רמת הסוכר מהר יותר מאשר הלחם הלבן. הממצא המפתיע השני הראה שלא היתה השפעה שונה על בדיקות הדם והפרמטרים האחרים שנמדדו בין 2 התקופות של כל משתתף, כלומר אכילת לחם לבן לא החמירה או שיפרה את המדדים יותר מאכילת לחם מלא. כאשר קוראים את הכתבה בעיון מבינים שחלק ממסקנות המחקר הן חשובות מאוד! החוקרים מדגישים שיש קשר בין פלורת המעיים של כל משתתף לבין התגובה שלו לסוגי הלחמים, ולתגובה שלו ללחם באופן כללי. כלומר המחקר הראה שיש אנשים שגופם מגיב טוב יותר ללחם וכאלו שפחות. החוקרים יכלו לנבא על פי ניתוח פלורת המעי (בשפה מקצועית זה נקרא מיקרוביום) של כל משתתף איך הוא יגיב לכל אחד מהלחמים. החוקרים טוענים שבאותה צורה הם יוכלו לנבא תגובה לכל סוג מזון שנבחר! בהנחה שזה נכון, זוהי גולת הכותרת של המחקר וכמובן שזו תיאוריה פורצת דרך. דמיינו לעצמכם שאתם הולכים לרופא המשפחה, נותנים דגימת צואה וכעבור כמה ימים אתם מקבלים דוח מפורט שאומר לכם אילו מאכלים מעלים לכם את הסוכר ואילו לא. מאילו מאכלים אתם יכולים לספוג רכיבים תזונתיים בקלות יותר ממאכלים אחרים, ואילו מאכלים יגרמו לכם לעייפות או דווקא לעלייה באנרגיה. האם עדיף לכם לאכול אבטיח או מלון? אפרסק או משמש? חומוס או עדשים ירוקות? אגוזי מלך או אגוזי פקאן? אין ספק שזה יגרום לפריצת דרך רצינית ולשיפור דרמטי של בריאות האוכלוסייה. עכשיו, אחרי שסיימנו לפנטז ולהתרגש, חיזרו לכותרת של המאמר ונסו להבין מה הקשר בינה לבין כל זה… אבל, למחקר יש גם בעיות רבות מאוד שמערערות את אמינותו, בואו נעבור עליהן: בניסוי השתתפו סך הכל 20 איש. האם זה מספיק כדי להגיע למסקנות כאלה מרחיקות לכת רק על סמך 20 איש? מה היה המצב הבריאותי של כל אחד מהמשתתפים? האם כולם היו בעלי בריאות דומה פחות או יותר?זה לא ידוע, או לפחות לא הוסבר בכתבה וזה יכול להשפיע על התוצאות. בניסוי כל משתתף הגדיל את צריכת הלחם שלו באופן משמעותי, כלומר זו תזונה שהוא לא רגיל אליה, אלא תזונה שלמעשה "מעמיסה" עליו לחם, האם זה מצב טבעי ונורמלי? לא! אולי השינוי הזה הוציא חלק מהאנשים מאיזון וגרם להם להגיב בצורה אחרת מאשר אם היו אוכלים את אותה כמות לחם שהם רגילים אליה בדרך כלל. כל משתתף אכל מכל סוג לחם רק שבוע אחד ברצף, האם זה מספיק כדי לראות הבדל בין 2 הלחמים? לא. האם זה מספיק כדי לראות הבדל בהתפתחות מחלות כרוניות שדורשות שנים של אכילה לא נכונה כדי לפרוץ? לא החוקרים לא התעכבו על יתרונות אחרים של לחם מלא על

איך לשפר את בריאותכם בכמה צעדים פשוטים

מטרת המאמר הזה היא לתת לכם כלים להבין האם אתם בריאים, האם אתם מעריכים נכון את מידת הבריאות שלכם, האם יש מה לעשות כדי לשפר את בריאותכם ואם כן, מהי הדרך הנכונה לעשות זאת. אני מניח שהאוכלוסייה היא מגוונת מאוד, וההבנה של מהי בריאות שונה בין אדם לאדם. כל אחד מאתנו תופס את בריאותו בצורה שונה. אם ניקח 2 אנשים בעלי אותם נתונים ונשאל אותם האם הם בריאים לא בטוח שנקבל אותה תשובה. יכול להיות שהאחד מחשיב את עצמו כאדם בריא ואילו השני חושב שיש לו מה לשפר, וזאת למרות ששניהם באותו מצב בריאותי. לכן הצעד הראשון בשיפור הבריאות שלכם היא להבין מה מצבכם הבריאותי האמתי והאם יש מה לשפר . מוכנים? בואו נתחיל: על פי האבחנה שלי, האוכלוסייה מתחלקת לכמה קבוצות: 1)קבוצת "הבריאים באמת". אילו שמרגישים טוב, בעלי משקל תקין, ללא מחלות כרוניות, לא לוקחים כדורים בכלל (ולא משנה בני כמה הם!). אם אתם שייכים לקבוצה הזו אני מברך אתכם! המאמר אמנם לא בשבילכם, אבל אני בטוח שאתם תמשיכו לקרוא עד הסוף, כי אתם אוהבים ללמוד דברים חדשים בנושאי בריאות וגם כי יש אנשים במעגל הקרוב שלכם שלא נמצא בקבוצה הזו, ואתם מחפשים דרכים לעזור להם. מכם אני מבקש, שתפו את המאמר לכמה שיותר אנשים. 2)קבוצת "הבריאים לכאורה". אילו שחושבים שהם בריאים אבל הם לא לגמרי בריאים. למי אני מתכוון? אנשים עם בעיות בריאות שונות ועודף משקל לא גדול, שמייחסים את בעיות הבריאות ואת הירידה בתפקוד שלהם לגיל. לדעתם ככל שמתבגרים יש לגיטימציה לעליה במשקל ולכך שמערכות שונות בגוף עובדות פחות טוב. האם זה נכון? ברוב המקרים לא. אמנם יש מערכות בגוף שאכן מתפקדות פחות טוב עם הגיל, אולם חלק גדול לא אמורות להשתנות. אני ארחיב על כך בהמשך. לקבוצה הזו שייכים גם אילו שלוקחים תרופות למחלות כרוניות אבל חושבים שזה תקין כי הם "מאוזנים עם התרופות". בהמשך אסביר למה החשיבה הזאת שגויה מיסודה ואף מסוכנת. האנשים הללו בסך הכל מרוצים מהבריאות שלהם, שלא בצדק. אותם אנשים יכולים לשפר את בריאותם בצורה משמעותית, אולם חסרה להם המודעות לכך שזה אפשרי. אם אתם שייכים לקבוצה זו, המשיכו לקרוא עד הסוף, המאמר יפתח לכם אופקים חדשים. 3)קבוצת "המשקיעים המתוסכלים והסקפטים". אילו שיודעים שהם לא לגמרי בריאים אבל לא יודעים איך לפתור את זה. לקבוצה הזו שייכים אנשים שעושים הכל נכון, או ליתר דיוק חושבים שהם עושים הכל נכון, אולם התוצאות לא תואמות את המאמצים. הם סובלים ממחלות כרוניות, ממשקל עודף או מבעיות בריאות אחרות. חלקם ניסו לפתור את הבעיות אצל מטפלים בגישות שונות, ללא הצלחה. התקווה לשינוי התחלפה אצלם בסקפטיות. הם כבר לא מאמינים לאף אחד שיפתור להם את הבעיה. "הייתי אצל כל כך הרבה מטפלים שלא עזרו לי, למה שאתה תצליח?" זו המנטרה שלהם. חלקם גם מייחס את ההתדרדרות במצב הבריאותי לגיל. אם אתם שייכים לקבוצה הזו, אל תפסיקו לקרוא בשום אופן, אתם הולכים לקבל כאן ידע שיעזור לכם מאוד. 4)קבוצת "הבריאים בפוטנציה". אילו שיודעים שהם לא לגמרי בריאים אבל גם יודעים למה. "הם יודעים מה צריך לעשות אבל לא עושים זאת". ברגע שיחליטו לקום מהספה ולפעול , הם יהיו בריאים כמו שור. חלקם מעיד על עצמו שאין לו משמעת עצמית ושהוא "לא בנוי לדיאטות". אם אתם שייכים לקבוצה הזו אז יש לי חדשות בשבילכם. ככל שהזמן עובר, קשה יותר לתקן. כל יום שעובר ואתם רובצים על הספה עם קערת הרוגלעךשטוחיםפופקורןלחם לבן (מחק את המיותר) רק יקשה עליכם בעתיד אם וכאשר תחליטו לקום מהספה. בנוסף, למרות שאתם חושבים שאתם יודעים מה לעשות זה לא בהכרח נכון. יש סיכוי לא קטן שכשתחליטו לקום מהספה אתם תמצאו את עצמכם בקבוצת "המשקיעים המתוסכלים והסקפטים", שמנסים להבריא אבל לא מצליחים. אם אתם שייכים לקבוצה הזו, כנראה שהמאמר לא יתרום לכם כרגע, כי חסרה לכם מודעות או רצון לשינוי, אולם אני ממליץ לכם לתייק את המאמר הזה כי ביום שתחליטו לקום מהספה הוא יכול לעזור לכם להבריא מבלי לבקר קודם בקבוצת "המשקיעים". סטטיסטית, הטריגר שלכם לקום מהספה ולעשות מעשה יהיה לצערי אירוע לא נעים שתעברו ושיטלטל אתכם. זה חבל וזה מיותר, אבל כרגע אין לי או לסובבים אתכם מה לעשות. השינוי צריך להגיע מכם. אם העגל לא רוצה לינוק לא יעזור כמה הפרה רוצה להניק. 5)קבוצת " חסרי המודעות הטוטלית". הם אוכלים מה שיש בסופר, לוקחים תרופות "כי ככה הרופא אמר להם" ובטוחים שכל הבעיות שלהם נובעות מהגיל ושאין מה לעשות. שינוי התזונה הפשוט ביותר, כגון ויתור על מוצרי חלב או על לחם לבן נראה להם לא ישים ולא הגיוני. הם לא מבינים ולא מאמינים בקשר בין תזונה לבריאות, בין היתר גם כי הרופא שלהם לא מאמין בזה. אם אתם שייכים לקבוצה הזו אתם חייבים להתעורר ומהר! אני מקווה שהמאמר הזה יהיה הצעד הראשון שלכם. אז אחרי שחילקנו אתכם לקבוצות, אני אדבר על כמה נושאים חשובים שיתנו לכם אינדיקציה לגבי רמת הבריאות שלכם ויעזרו לכם לשפר אותה. ראשית, אילו פרמטרים מושפעים מהגיל שלנו ואילו לא? באופן כללי, הגוף שלנו הולך ומזדקן ולכן דברים שהתמודדנו איתם בקלות פעם קשים לנו היום יותר. אחת הסיבות היא השחיקה של מנגנונים מסוימים, וגם עודף רעלים שהולך ומצטבר בגוף וגדל עם השנים. הדוגמא הברורה ביותר היא צפיפות העצם שלנו. צפיפות העצם יורדת עם השנים, וזה בהחלט פרמטר שתלוי בגיל. לא ארחיב על כך כאן אבל צפיפות העצם מושפעת לטובה מהורמוני גדילה שפעילים בגופנו כשאנחנו צעירים. לעומת זאת לחץ הדם שלנו או הכולסטרול אינם תלויים בגיל. האמירה "לחץ הדם שלי תקין ביחס לגיל" אינה נכונה. לחץ הדם שלנו תלוי בניקיון העורקים וגמישותם ובסמיכות הדם. תזונה נכונה תוריד את כמות הכולסטרול הכללי, תגרום לכולסטרול לא לשקוע בעורקים שלנו ותגרום לדם להיות דליל יותר. פעילות גופנית תעלה את רמת הכולסטרול הטוב שמנקה את העורקים ותשאיר אותם פתוחים וגמישים. מידי פעם אפשר גם לעשות ניקוי רעלים יזום שישפר עוד יותר את המצב. טיפלתי בלא מעט אנשים שבעזרת אורח חיים נכון ותזונה בריאה הורידו את לחץ הדם שלהם ואת הכולסטרול לרמות תקינות לחלוטין, ללא קשר לגיל שלהם. עוד פרמטר שלא צריך להשתנות כמעט הוא המשקל שלנו. מטופלים אומרים לי שבגיל 50/60/70 הם אינם צריכים לשקול כמו בגיל 20. האמירה הזו נכונה אבל דוקא בכיוון ההפוך… הרי בגיל מבוגר צפיפות העצם יורדת ולכן משקל השלד יורד. לאור זאת אנו צריכים לשקול פחות מאשר בגיל צעיר. בגלל ירידה בצפיפות העצם וירידה במסת השריר, הפעילות הגופנית להגדלת מסת שריר חשובה במיוחד ככל שמתבגרים. עלייה במסת השריר גם תשמור על צפיפות העצם, גם תמנע את איבוד הגובה שקורה

דילוג לתוכן